דף הבית > בן-גוריון וחזון יישוב הנגב
 
בן-גוריון וחזון יישוב הנגב

דוד בן-גוריון ראה ביישוב הנגב ובהפרחתו משימה לאומית, ביטחונית וכלכלית חשובה ביותר: "בלי יישוב הדרום והנגב לא ייתכן ביטחון המדינה ולא נגיע לעצמאות כלכלית." עדות לחשיבותו של הנגב מצא בן-גוריון בספרי התנ"ך - מן הספר הראשון בתורה, ספר בראשית, ועד לספרי הנביאים האחרונים  ודברי הימים. בפתח מאמרו - "דרומה" - ציין בן-גוריון כי "בדרום ובנגב עמדה עריסת אומתנו... כשנצטווה אברהם אבינו ללכת מארצו וממולדתו ובית אביו באור כשדים לארץ היעודה - הלך ונסע הנגבה, ולאחר שהרעב הוריד אותו מצרימה - שב ועלה הנגבה." הוא הזכיר כי אבות האומה הלכו לנגב - מכיוון שהיה חבל ארץ בלתי מיושב, "והעולה הראשון (=אברהם)... מצא בנגב מרחב חופשי וריק... וגם הוטל עליו לעסוק במקום מושבו החדש במעשה בראשית: חיפוש מים ונטיעת עצים." גם המרגלים ששלח משה עלו תחילה לנגב, ובתנ"ך כולו - לא ירדו לנגב, כנהוג בלשון ימינו, אלא "עלו" הנגבה. בן-גוריון הדגיש את ההקבלה לימיו: "כל אדמות הדרום... וכל הנגב, מבאר שבע ועד אילת, נגאלו כקניין המדינה הצעירה... ורוב שטחיה של ישראל המחודשת הם בדרום ובנגב." ומכאן האתגר הגדול - להתגבר על מכשולי הטבע בנגב - שממה ומיעוט גשמים. בן-גוריון קרא אפוא לנוער לעלות לנגב ולהתגייס להפרחת הנגב באמצעות "עוז רוחו ויוזמתו הכובשת והיוצרת", ותוך הסתייעות באנשי המדע והטכנולוגיה בישראל: "והמבחן העליון של ישראל בדורנו הוא לא במאבקו עם כוחות עוינים מבחוץ, אלא בהשתלטותו בכוח המדע והחלוציות על שממת ארצו במרחבי הדרום והנגב." 
באביב תשי"ג - 1953 ביקר בן-גוריון בקיבוץ שדה בוקר והביע את התרשמותו מהתיישבותם החלוצית במכתב נרגש שבו התוודה: "לא קינאתי מעולם באיש או בקיבוץ אנשים... אולם בביקורי אצלכם היה קשה לי לדכא בלבי מעין רגש של קנאה: למה לא זכיתי להשתתף במעשה מעין זה?"  הוא ביקש להתקבל כחבר, ולאחר התפטרותו הראשונה מן הממשלה (דצמבר  1953) עבר יחד עם פולה אשתו לשדה בוקר ועבד בדיר של הקיבוץ. התיישבותו בנגב הייתה מבחינתו "עלייה שנייה" - מעין חזרה על החלטתו החלוצית  לעלות ארצה. הליכתו לשדה בוקר הייתה ביטוי לאמונתו העמוקה בחזון יישוב הנגב, ולתקווה כי התיישבותו בשדה בוקר תשמש דוגמה אישית לרבים שיבואו אחריו. לידידים ולשכנים שעמדו עצובים ליד ביתו בתל אביב ביום שבו יצא לשדה בוקר, אמר: "במקום לבכות, מוטב שתבואו אחרי."  
בן-גוריון יזם את הקמת המדרשה בשדה בוקר (תשכ"ד - 1964) כדי למשוך למקום נוער חלוצי, ויצא לכנסי נוער ברחבי הארץ כדי לדרבן את הצעירים לבוא ולהתיישב בנגב. ואמנם שנה לאחר מכן יצאה הקבוצה הראשונה של מתנדבים מבני המושבים והקיבוצים המבוססים - ובהם  דגניה, נהלל וכפר ויתקין - ליישובי העולים החדשים שהוקמו בנגב. ועל יוזמה חלוצית זו כתב נתן אלתרמן  בטור השביעי: "...מה קרה? לא הרבה, נערי ישראל / את הצעד שקלו בדיון יסודי - / וצעדוהו. ואולי דף חדש מתעלעל, / ואולי, לאחר קרב הארץ יחל / יום הקרב החדש על העם היהודי."



 

דוד בן-גוריון, "דרומה", בתוך: נצח ישראל, הוצאת ספרים עיינות בע"מ, תשכ"ד - 1964, עמ' 187 - 199.
מתוך מכתבו של דוד בן-גוריון לחברים בקיבוץ 28.5.1953 (אתר שדה בוקר).
מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, הוצאת עם עובד, תשל"ז - 1977, חלק ב עמ' 1008 - 1009.

 

     מושגים והערות
  

 
לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: מרקוביץ, נעמה; קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.