דף הבית > לאה גולדברג
 
לאה גולדברג

לאה גולדברג (1911 - 1970) - משוררת, סופרת ומתרגמת מחוננת של שירים, מסות, מחזות וסיפורים.
היא נולדה בקניגסברג שבגרמניה וגדלה בקובנה שבליטא, שם למדה בבתי הספר התיכון ובאוניברסיטה. היא המשיכה בלימודים אקדמיים בברלין ובבון וקיבלה תואר דוקטור בבלשנות שמית (תרצ"ג - 1933). שנתיים לאחר מכן, בגיל 24, עלתה לארץ והתיישבה בתל אביב.  תחילה לימדה בגימנסיה "הרצליה" ולאחר שנה הצטרפה למערכת העיתון "דבר", ובו פרסמה מאמרים בנושאי ספרות ואמנות. לאה גולדברג ערכה את השבועון "דבר לילדים" וכעבור זמן הייתה לעורכת ספרי הילדים בהוצאת ספריית פועלים. החל בשנת תשי"ב - 1952 ובמשך 12 שנה לימדה בחוג לספרות באוניברסיטה העברית וגרה בירושלים יחד עם אמה. היא נפטרה בירושלים בגיל 59 בחודש שבט תש"ל – 1970, ובאותה שנה, כמה חודשים לאחר מותה, הוענק לה פרס ישראל לספרות.  המשורר יהודה עמיחי הספיד לה בשירו: "עֵינֶיהָ הָעֲצוּבוֹת הֵן הַיְחִידוֹת / הַיְכוֹלוֹת לְהִתְחָרוֹת עִם עֵינֵי אָבִי / בְּמִשְׂחָק יְהוּדִי עַתִיק / שֶׁל עֵינַיִים כְּבֵדוֹת הַגוֹלְשׁוֹת / לְגוּמוֹת לְמַטָה." והוסיף: "הַפְּרוֹפֶסוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה / מוּכָן אוּלַי לִחְיוֹת עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת / אַךְ הַמְשׁוֹרֶרֶת לֹא רָצְתָה / לְהִזְדַקֵן, וְנִצְחָה."
לאה גולדברג החלה לכתוב שירים בעברית עוד בשנות ילדותה בקובנה, וספר שיריה הראשון, "טבעות עשן", יצא לאור בתל אביב בשנה שבה הגיעה לארץ.   שירתה אישית ועוסקת ביחיד - בחוויותיו ובאכזבותיו, בעיקר בחוויית האהבה הנכזבת, הבדידות והניכור: "וְאַהֲבָתֵנוּ הַנִכְזֶבֶת / כְּדֶגֶל מְרֻפָּט / בְּרֹאשׁ חוּצוֹת."  ועם זאת - ביטאה בשיריה את ההערכה לחיי היום-יום ולחסדים הרבים והקטנים שהם מציעים לאדם: "לַמְדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵךְ וְהִתְפַּלֵל / עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגָה פְּרִי בָּשֵׁל, / עַל הַחֵירוּת הַזֹאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ לִנְשֹׁם, / לָדַעַת לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל."  בשיריה תיארה גם את נופי ארץ מכורתה,  ליטא - "ארץ אהבתה", שבה רק "שִׁבְעָה יָמִים אָבִיב בַּשָׁנָה / וְסַגְרִיר וּגְשָׁמִים כָּל הַיֶתֶר".  למצבה האישי ולבדידותה נתנה ביטוי בשירה "יעקב ורחל", שבו מתוארת בת דמותה המודרנית של רחל אמנו המחכה לאהובה יעקב בבית קפה, "יָשְׁבָה וְעִשְׁנָה. עֲיֵפוּת. קִפָּאוֹן - / ...גַם עֵינֵי רָחֵל רַכּוֹת".  בין שיריה של לאה גולדברג - מחזור שירים "אהבת שמשון", המבוסס על דמותו של שמשון המקראי, ומחרוזת שירים "כנגד ארבעה בנים" בהשראת ההגדה של פסח. ארץ ישראל והגעגועים לציון נזכרים במחרוזת שירים קצרה - "משירי ציון". בהשראת מזמור תהלים "על נהרות בבל" (קלז) כתבה המשוררת: "שִׁירוּ לָנוּ מִשִׁירֵי צִיוֹן! / אֵיךְ נָשִׁיר שִׁיר צִיוֹן עַל אַדְמַת צִיוֹן / וְעוֹד לֹא הִתְחַלְנוּ לִשְׁמֹעַ?" ובכל זאת היא שרה על הארץ - על המחצבה ועצי הזית, והביעה בקשה בנוסח תפילת הדרך המסורתית: "אֱלֹהֵינוּ, / הֲבִיאֵנוּ בְּשָׁלוֹם / אֶל מֵעֵבֶר לַיָם.../ וּלְעֵת סְתָו הַחֲזִירֵנוּ אֶל הָאָרֶץ הַקְטַנָה הַזֹאת, / שִׁמְעָה אֶת שִׁירֵינוּ."
לאה גולדברג הייתה גם סופרת ילדים אהודה  וכתבה עשרות רבות של שירים, מהם שהולחנו והיו לחלק מן היצירה המוזיקלית בישראל. נוסף על שיריה כתבה רומנים- "מכתבים מנסיעה מדומה" (תרצ"ז – 1937) היה הראשון שבהם- כמו גם סיפורים קצרים, ספרי עיון, מסות ומחזות, ובהם "בעלת הארמון", העוסק בשואה



 

לעמוד על לאה גולדברג בפייסבוק –
http://www.facebook.com/pages/lh-gwldbrg/109480625164
  

לאה גולדברג שלטה בכמה שפות ותרגמה לעברית ממיטב ספרות העולם: מרוסית - את הספר "מלחמה ושלום" שכתב לב טולסטוי; מאנגלית - את המחזה "כטוב בעיניכם" שכתב ויליאם שיקספיר וכן שירים וספרים לילדים.
לאה גולדברג למדה שפות שמיות ועבודת הדוקטורט שלה עסקה בתרגום התורה של השומרונים.
אמה הצטרפה אליה שנתיים אחר כך, ושתיהן גרו ברחוב ארנון בתל אביב, שהונצח בספרי הילדים שכתבה, ובהם הספר "יְדִידַי מרחוב ארנון".
לאה גולדברג לא התחתנה ולא היו לה ילדים. היא גרה עד מותה יחד עם אמה, צילה, שזכתה לאריכות ימים וביקשה שעל מצבתה ייכתב רק זאת: "אמה של לאה גולדברג".
יהודה עמיחי, "לאה גולדברג מתה", שירי יהודה עמיחי, הוצאת שוקן, תשס"ב - 2002, כרך שני עמ' 290.
שיריה של לאה גולדברג התפרסמו בשמונה קבצים, ואלו הם: טבעות עשן, שיבולת ירוקת העין, שיר בכפרים, מביתי הישן, על הפריחה, ברק בבוקר, מילים אחרונות, ועם הלילה הזה. הספר "מוקדם ומאוחר" שראה אור בחייה, כולל מבחר שירים מתוך קובצי שירתה.
לאה גולדברג, "בשעה טובה", מתוך הקובץ: מילים אחרונות, בתוך: מוקדם ומאוחר, הוצאת ספריית פועלים, תשכ"ו – 1966, עמ' 240.
לאה גולדברג, "שירי סוף הדרך", מתוך הקובץ: ברק בבוקר, בתוך: מוקדם ומאוחר, עמ' 188 - 189.
לאה גולדברג, "משירי ארץ אהבתי", מתוך הקובץ: ברק בבוקר, בתוך: מוקדם ומאוחר, עמ' 222 - 224. שיר זה הוא אחד משיריה הרבים שזכו להלחנה ולביצועים מפי מיטב זמרי ישראל, ובהם חוה אלברשטיין, נורית גלרון, יהודית רביץ, אחינועם ניני ואחרים.
לאה גולדברג, שירים א', הוצאת ספריית פועלים, עמ' 163. התיאור המקראי של עיניים רכות מתייחס לעיניה של לאה אמנו - ולא לעיני רחל - אך המשוררת רחל מאמצת לעצמה את עיניה של לאה, אם האומה, למרות שהיא מזדהה עם רחל אמנו, האישה האהובה הנאלצת להמתין למימוש אהבתו של יעקב.
לאה גולדברג, שירים ב', הוצאת ספריית פועלים, עמ' 203. לאה גולדברג מציגה את הבנים, החוזרים לאביהם לאחר ייסורים ותלאות, בסדר הפוך מזה שבהגדה: החל בבן שאינו יודע לשאול ובבן הרשע, וכלה בבן החכם, שלו - ולמותו- מוקדשות ארבע שורות קצרות. מותו של הבן החכם מובילה למסקנה כי אין גאולה בחכמה, וזאת בניגוד לבן שלא ידע לשאול, אך זכר "לא לנום, לא לחלום, לא לשכוח" וחזר לאביו "בודד ושלם", ובניגוד גם לבן הרשע, שנדר להיות "ערירי וחופשי / אכזרי וצונן וזר" ונפגע בנפשו ובגופו, אך זכה לחזור.
קובץ סיפורי הילדים שכתבה, "דירה להשכיר" (ציורים: שמואל כץ), הוא אחד מספרי הילדים המפורסמים, ומהדורות שלו יוצאות לאור גם בימינו. במשאל שערך עיתון "מעריב" בתחילת שנות האלפיים זכה הספר לתואר "ספר הילדים האהוב ביותר בכל הזמנים". לאה גולדברג כתבה ספר שירים לילדים - "מה עושות האיילות" וכן סיפורים וספרים לילדים - מפרי עטה ובתרגומיה. גם שירי הילדים שלה - פזמון ליקינטון, מה עושות האיילות, האדון חלום ועוד - הולחנו והושרו בפי בכירי הזמרים.
לצד הרומן "והוא האור" והרומן הגנוז "אבידות", שנכתב במחצית השנייה של שנות השלושים של המאה ה- 20. כמה מפרקי "אבידות" התפרסמו באותה תקופה בעיתונות העברית בארץ, אך בסופו של דבר החליטה גולדברג לגנוז את הרומן, שעלילתו מתרחשת בברלין ערב עליית הנאצים לשלטון. הספר ראה אור בשנת תש"ע – 2010 במלאת ארבעים שנה למותה של לאה גולדברג.

 

     מושגים והערות
  

 
לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: הלזנר, ישראלה; קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.