דף הבית > מדינת היהודים
 
מדינת היהודים
תקציר  "מדינת היהודים": רקע  "מדינת היהודים": מבנה ותכנים  "מדינת היהודים": תגובות והשפעה  העשרה - קישורים  

תקציר
מדינת היהודים היא בימינו עובדה קיימת, אך ביום ל' בשבט תרנ"ו - 1896  היא הייתה ספר דק וצהבהב, שהוצג בחנות ספרים קטנה בווינה: "מדינת היהודים - ניסיון של פתרון מודרני לשאלת היהודים".  הספר נכתב (בגרמנית) בידי ד"ר תיאודור (בנימין זאב) הרצל,  וזיכה את מחברו בתואר "חוזה המדינה". הספר הציג בצורה תמציתית, בהירה ומעשית את בעיית היהודים והציע פתרון חדשני ומדיני למצוקת היהודים ולאנטישמיות. בספר סרטט הרצל את דיוקנה העתידי של מדינה יהודית מתוקנת בתחומי החברה והמשפט, הכלכלה והתרבות. הרצל האמין בכוחו "של רעיון המדינה" לעקור את היהודים ממקומותיהם ולהביאם לארצם, כהמשך לחלום הדורות - "לשנה הבאה בירושלים" ומתוך אמונה כי "עם אנחנו - עם אחד".  עם פרסומו זכה הספר לביקורת לגלגנית לצד תמיכה נלהבת, אך לימים היה לציון דרך מרכזי בתולדות הציונות ועַם ישראל: "מועטים הספרים ששינו את העולם, ומועטים עוד מהם ספרים שהולידו מדינות".

"מדינת היהודים": רקע
ביום ל' בשבט תרנ"ו - 1896 הוצג בחלון הראווה של חנות ספרים קטנה בווינה ספר דק וצהבהב בכריכה רכה - "מדינת היהודים: ניסיון של פתרון מודרני לשאלת היהודים". חנות הספרים הייתה שייכת למוציא לאור אלמוני למדי בשם מ' ברייטנשטיין, "שהספר מצא חן בעיניו למרות שלא האמין בהצלחתו המסחרית".   "מדינת היהודים" לא נכתב מלכתחילה כספר אלא כרשימות על "שאלת היהודים" שאותן ביקש הרצל להציג לפני יהודים בעלי ממון והשפעה.  תחילה כתב את הדברים על גבי פתקאות בקצב קדחתני, "בהליכה, בעמידה, בשכיבה; ברחוב ובשעת האכילה, ועל משכבי בלילה".  ברקע הרשימות והספר הייתה האנטישמיות באירופה, שאותה חווה הרצל כסטודנט, ולאחר מכן כעיתונאי שסיקר את משפט דרייפוס. האנטישמיות חיזקה את זהותו היהודית, אך הביאה להתכחשותם של יהודים רבים בני זמנו ומקומו לזהותם הלאומית: "כשם שהאנטישמיות דוחקת את היהודים האנוכיים, הפחדנים וההססנים אל הנצרות - כך חיזק הלחץ את יהדותי ביתר שאת."  הרצל האמין בלאומיות היהודית - "עם אנחנו - עם אחד", אשר שרד "אלפיים שנה של ייסורים נוראים".  ומכאן ש"מדינת היהודים" היא הפתרון היחיד לשאלת היהודים - לא כחלום או כאוטופיה אלא כתכנית מדינית יעילה ומפורטת לביצוע, בהסכמת כל המדינות הנוגעות בדבר. הרצל האמין "באפשרות ההגשמה" של מדינת היהודים, ועם זאת הדגיש כי "ביהודים עצמם תלוי הדבר, אם יהיה (ספר זה)... רק רומן מדינה". בראייה מפוכחת הוסיף: "אינני יודע אם בימי חיי ייצא לאור צדקי. האנשים הראשונים שיתחילו בתנועה זו (=בציונות) ספק אם יראו את אחריתה רבת ההוד".   ואכן אחרית זו הייתה למציאות כיובל שנים לאחר פרסום הספר, עם הקמתה של מדינת ישראל.

"מדינת היהודים": מבנה ותכנים
הספר "מדינת היהודים" הוא נוסח ערוך ומורחב של טיוטות קודמות המעידות על גלגולי "מדינת היהודים". בניגוד לרשימות שקדמו לו, נכתב הספר בלשון עובדתית ללא מליצות או נופך תיאטרלי ובסגנון משפטי יבש, כדי לשכנע את הקוראים שאין מדובר בסיפור אגדה דמיוני או ברומן אוטופי, אלא בתכנית מדינית בת ביצוע.  בספר ארבעה פרקים, ובכל אחד מהם - סעיפי משנה רבים ומפורטים.  החלק הראשון, הכללי, מציג את שאלת היהודים ואת הניסיונות לפתרונה, את האנטישמיות וסיבותיה - ואת לוז התכנית: "תינתן לנו ריבונות בחבל ארץ כלשהו על פני האדמה, שיספיק לצורכי עמנו המוצדקים. לכל השאר נדאג בעצמנו." את בחירת המקום - פלשתינה או ארגנטינה - השאיר הרצל לעם היהודי.  שלושת הפרקים הבאים מסרטטים את דיוקנה של המדינה היהודית ואת דרכי הקמתה: הפרק השני, "החברה היהודית", עוסק בהקמת הגוף הכלכלי - "החברה היהודית",  שתקבל את האחריות להגירת היהודים מארצות הגולה, למכירת רכושם, לרכישת קרקעות בארץ החדשה ולניהול החיים במדינה. הפרק השלישי, "חבורות מקומיות", מדגיש את הבסיס הקהילתי של הגירת היהודים לא כיחידים, אלא "בחבורות של משפחות וידידים", שיבטיחו כי עקירת היהודים ממקומם תיעשה "בזהירות, על כל רקמת שורשיהם" - כדי לשתול אותם "מחדש באדמה טובה יותר". לכל חבורה - "הרב שלה, ההולך עם קהילתו", וכך "החברה המקומית מתלכדת מסביב לרב". בפרק זה מדגיש הרצל כי לא מרצונם ייצאו היהודים - האנטישמיות היא שתביא להגירתם.  החלק הרביעי, "אגודות היהודים ומדינת היהודים", מגדיר את הגוף המדיני - "אגודות היהודים" -שיהיה אחראי למשא ומתן המדיני עם מדינות העולם במטרה להשיג ליהודים מדינה ריבונית. גוף זה יקים את "המוסדות ההכרחיים לתקופה הראשונה" ויקבע את החוקה, השפה, החוקה והדגל של המדינה.
"מדינת היהודים" מציג דגם של מדינת מופת המושתתת על עקרונות הצדק והסובלנות, העבודה והרווחה החברתית.
ל"מדינת היהודים" של הרצל קדמו כתביהם ורעיונותיהם של מבשרי הציונות וכן ספרו של י"ל פינסקר - אוטואמנציפציה. אך הרצל, שחי במרכז אירופה, לא הכיר כתבים אלו.  ולצד הרעיונות החדישים והמקוריים בספרו, היה חידוש גדול באישיותו הכריזמטית והסוחפת, ובעובדה שלא הסתפק בכתיבה אלא קם ועשה: הוא הנהיג את היהודים כגוף לאומי בזירה הבינלאומית והביא את בעייתם לתודעת העולם.

"מדינת היהודים": תגובות והשפעה
"מדינת היהודים" עורר סערה מיד עם צאתו לאור. בעיר וינה, שבה התפרסם, הייתה תדהמה שהפכה לבוז ל"יהודי המטורף", השואף להיות "מלך היהודים".  הציונים הוותיקים התייחסו בחדשנות למחבר הספר, "אדון דוקטור הרצל", היהודי הווינאי המהודר שלא גילה עניין רב ביהדות. נחום סוקולוב, במאמר בעיתונו "הצפירה", לגלג על "הפיליטוניסט הווינאי המשחק בדיפלומטיה" שרעיונותיו העמידו בסכנה את המשך ההתיישבות היהודית בארץ ישראל - אך תוך זמן קצר היה לאחד מחסידיו המושבעים של הרצל. ח"נ ביאליק כתב שיר קצר ועוקצני על הרצל כאחד מאותם "אנשי פלאות", אשר "באצבע קטנה יעשו מדינה".  הרצל צפה מראש את התגובות הלגלגניות והספקניות לספר ולרעיון. בפתח דבר לספרו הוא מזכיר את "המבקרים השטחיים" וקלי הדעת שיתייחסו אל הרעיון כאוטופיה, ופונה אל המשכילים בקריאה ל"חשיבה-מחדש ולמידה-מחדש של אי-אלו מושגים ישנים". אך היו אלה דווקא המוני היהודים במזרח אירופה שנענו בהתלהבותו לקריאתו של הרצל - "עם  אנחנו - עם אחד" - ולרעיון המדינה היהודית. דוד בן-גוריון תיאר ביומנו את תחושת הגאולה בקרב יהודי פולין: "בא המשיח, איש יפה תואר, עיניו יוקדות, נשוא פנים ושחור זקן, אף מלומד ושמו - תיאודור הרצל. והוא יוביל את עם ישראל לארץ האבות."  רק מעטים מיהודי מזרח אירופה קראו את "מדינת היהודים", אך הופעתו ואישיותו של הרצל הקסימו אותם והציתו את התלהבותם.
"מדינת היהודים" נכתב בגרמנית ונדפס תחילה ב- 500 עותקים. אך תוך כמה חודשים הפך לרב מכר, ותורגם  לאנגלית, לרוסית, לרומנית, לבולגרית, לצרפתית, ליידיש - וכמובן גם לעברית.  מאז הדפסתו הראשונה (תרנ"ו - 1896) תורגם הספר ל- 20 שפות ויצא לאור בעשרות מהדורות.

העשרה - קישורים
• תיאודור הרצל, מדינת היהודים - גרסה מקוונת של הספר באתר פרויקט בן יהודה.

• על "מדינת היהודים"  - באתר הסוכנות היהודית. 

"שאלת היהודים" (Judenfrage בגרמנית) היה ביטוי שנזכר לראשונה כ-50 שנה לפני שהרצל כתב את ספרו, והוא היה צירוף שבו השתמשו כל המתנגדים לאמנציפציה של היהודים, שראו בהשתלבותם של היהודים בחברה הכללית בעיה קשה. צירוף זה חזר והופיע שוב בסוף המאה ה-19, בימיו של הרצל, בכתביהם של אנטישמיים מודרניים שהתבססו, בין השאר, על תורת הגזע (אלכס ביין, "מדינת היהודים של הרצל", בתוך: תיאודור הרצל, מדינת היהודים, הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, תרגם מגרמנית: מרדכי יואלי, תשמ"ה - 1985, עמ' 83 - 84).
ספר זה הוא החיבור היחיד של הרצל שבו השתמש בתוארו האקדמי - דוקטור למשפטים - מאחר שהיה לו חשוב להזכיר לקורא כי הכותב הוא משפטן וכי הספר הוא רציני ומעשי - ולא רומן אוטופי או פיליטון (שגם כאלה היו חלק מכתיבתו).
תיאודור הרצל, מדינת היהודים, עמ' 9.
עמוס אילון, הרצל, ספריית אופקים - הוצאת עם עובד, תשל"ז - 1977, עמ' 200 - 201.
מוציאים לאור ידועים, ובהם המוציאים לאור הקבועים של הרצל, דונקנר והומבולדט מלייפציג, סירבו להדפיס את הספר ( עמוס אילון, הרצל, עמ' 198 - 199).
ובהם הברון הירש ומשפחת רוטשילד - עיין ערך גלגולי "מדינת היהודים" באתר זה.
אלכס ביין, "מדינת היהודים של הרצל", עמ' 88.
מתוך מכתבו של בנימין זאב הרצל אל הרב הראשי של וינה, ד"ר מוריץ גידמן, בתוך: עמוס אילון, הרצל, עמ' 172.
תיאודור הרצל, מדינת היהודים, עמ' 11.
תיאודור הרצל, מדינת היהודים, עמ' 2 - 3. ובסוף דבר לספרו מציין הרצל, כי מדובר בתהליך מתמשך: "גם במקרה הטוב ביותר עוד תעבורנה שנים רבות, עד שיתחיל ייסוד המדינה."
בשנות התשעים של המאה ה-19 נכתבו רומנים אוטופיים לרוב.
ל"מדינת היהודים" יש גם פתח דבר ומבוא, שנועדו "להדוף בכל החיפזון את נחשול ההשגות הראשון, שיתעורר בהכרח לעצם הביטוי 'מדינת היהודים'". לספר יש גם סוף דבר, שבסיומו קובע הרצל: "היהודים הרוצים - תהיה להם מדינתם."
תיאודור הרצל, מדינת היהודים, עמ' 22, 24. עם זאת הדגיש הרצל כי "פלשתינה היא מולדתנו ההיסטורית הבלתי נשכחת".
את "החברה היהודית" הגדיר הרצל כ"מוסד מעבר... מפעל עסקי טהור" - ונפרד לחלוטין מ"אגודת היהודים" הנזכרת בפרק הרביעי.
על השאלה "כיצד נביא את המוני היהודים ללא כפייה ממקומות מגוריהם הנוכחיים אל הארץ החדשה?" עונה הרצל: "האנטישמים כבר ידאגו לכך במקומנו. אין הם צריכים אלא לעשות מה שעשו עד עתה, ורצון ההגירה של היהודים יתעורר במקום שאינו, ויגבר במקום שהוא כבר ישנו" (הרצל, מדינת היהודים, עמ' 49 - 53).
"אני מתאר לעצמי דגל לבן עם שבעה כוכבי זהב. היריעה הלבנה מסמלת את החיים החדשים, הטהורים, הכוכבים הם שבע שעות הזהב של יום העבודה שלנו, שכן בסימן העבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה" (הרצל, מדינת היהודים, עמ' 68).
לאחר שקרא את "אוטואמנציפציה" כתב הרצל ביומנו: "חבל שלא קראתי ספר זה לפני שכתבתי את ספרי. מצד שני - טוב שלא קראתי, שמא הייתי מושך ידי ממפעלי." ועמוס אילון מעיר: "דומה שלא הייתה עוד תנועה שנסתייעה כל כך בעובדה שמייסדה לא ידע מאומה על מי שהקדימו אותו" (עמוס אילון, הרצל, עמ' 204).
אלכס ביין, מבוא למדינת היהודים, עמ' טו.
"אנשי פלאות המה כולם, / מהם כל דבר לא ייפלא: / באצבע קטנה עשו מדינה, / ובבוהן ידם עולם מלא... / גם עתה, אומרים - לא, מכריזים! - / כבר מוכן שם הכול בווינה; / מקץ שני רגעים ודקים חמישה (=חמש דקות) / ותהי, למזל טוב, מדינה."
בתוך: עמוס אילון, הרצל, עמ' 207.
לעברית תורגם הספר כמה פעמים: התרגום הראשון נעשה בידי מ' ברקוביץ בשנת הוצאתו לאור של הספר, ותרגומים נוספים נעשו בידי הסופר אשר ברש (תרצ"ד - 1924), פרופ' דב סדן (תש"ו - 1946) ובידי מרדכי יואלי (שתי מהדורות).

 

     מושגים והערות
  

 
מעט יוצרים לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: מרקוביץ', נעמה; קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.