דף הבית > ביקור חולים
 
ביקור חולים

המושג "ביקור חולים" הוא בלשון חז"ל ונזכר לראשונה בתלמוד הבבלי כאחת משש מצוות, שאדם נהנה מעשייתן (מפירותיהן) בעולם הזה - והשָׂכָר שמור לו לעולם הבא.  מצוות ביקור חולים שייכת לתחום של צדקה וגמילות חסדים, ונמנית עם המצוות שאין להן שיעור - היינו: שאין לגביהן הגדרה של כמות, ואין קביעה של מכסה מזערית או מרבית בכל הקשור לנדיבותו של הפרט כלפי הזולת הנזקק. לפיכך חובה על כל אחד - גם על גדולים ומכובדים - לבקר חולים, "אפילו מאה פעמים ביום". לפי חז"ל, מצוות ביקור חולים מקילה על צערו של החולה: "כל המבקר חולה - נוטל אחד משישים (=1/60) בצערו (=מסבלו)."  והמבקר את החולה אמור להתעדכן במצבו ולהתפלל להחלמתו. רבי עקיבא אמר כי "כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים (=רוצח)", וקביעה דומה אך חיובית גורסת, ש"כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה". 
מצוות ביקור חולים אינה נזכרת בתורה, אך חז"ל מצאו לה רמזים בתורה, כגון מדרשי אגדה המוצאים לה ביסוס בסיפור על אברהם והמלאכים: על הפסוק הפותח את הסיפור - "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" (בראשית יח 1) -  נאמר במדרש  כי ה' בא לבקר את אברהם שהיה חולה לאחר ברית המילה. ולפי מדרש אחר, אחד משלושת המלאכים שבאו אל אברהם היה רפאל, "שבא לְרַפְּאוֹת את אברהם".  ורמב"ם, שהיה גם רופא, הדגיש את חשיבות המצווה בהקלה על סבלו של החולה ועל תחושת בדידותו, במטרה לעודד את רוחו, ובכך לסייע להחלמתו הגופנית. הוא פסק כי "ביקור חולים - מצווה על הכול, אפילו גדול מבקר את הקטן, ומבקרין הרבה פעמים ביום, וכל המוסיף - משובח". ועם זאת, מתוך התחשבות בחולה, הוסיף הסתייגות: "ובלבד שלא יטריח [את החולה]."  ובספר חסידים מודגש ההיבט החברתי של מצוות ביקור חולים: "עני חולה ועשיר חולה - ורבים הולכים לעשיר לכבדו ; תלך אתה אצל העני, אפילו אם העשיר תלמיד חכם, כיוון שרבים מצויין (=מצוייים) אצלו, ואצל העני - אין הולך אדם."  ובספר הפסיקה שולחן ערוך נקבע כי יש לבקר גם חולים נוכרים - "מפני דרכי שלום".
במהלך הדורות קבעו פוסקים כללים מוגדרים יותר בתחום ביקור חולים, לדוגמה: הגדירו מיהו חולה הנזקק לעזרה ולביקור חולים, ואם חובת ביקור חולים חלה גם על חולה נפש, ומה הדין במקרה של חולה במחלה מידבקת ועוד.  ההלכה גם הדגישה את הצורך לדאוג לכלל ענייניו של החולה - לטפל בחובות שאינו יכול לפרוע בגין מחלתו, לתמוך בבני משפחתו, לטפל ברכושו ועוד. ויש כמובן תפילות מיוחדות רבות שנתחברו לרפואתם של חולים. 

 

"שישה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפילה, והשכמת בית המדרש, וְהַמְגַדֵל בניו לתלמוד תורה" (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת שבת, דף קכז עמ' א).
תלמוד בבלי, סדר נשים, מסכת נדרים, דף לט עמ' ב.
תלמוד בבלי, סדר נשים, מסכת נדרים, דף מ עמ' א.
מדרש תנחומא, מהדורת בובר, פרשת וירא סימן ג.
מסכתות קטנות, מסכת דרך ארץ רבה, פרק רביעי.
וכך נקבע לאחר מכן גם בספר הפסיקה שולחן ערוך: "וכל המוסיף הרי זה משובח" - ובלבד שלא יטריח על החולה" (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שלה סעיף ב).
ספר חסידים (מהדורת מרגליות), סימן שסא.
שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שלה סעיף ט.
דיון הלכתי בנושאים אלו - במאמר מקוון של הרב אוריאל בנר, "מצוות ביקור חולים והגדרת חולה", באתר דעת: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/mizvat-4.htm.
הנפוצה ביותר היא תפילת "מי שבירך" לחולה, שהיא חלק מטקס קריאת התורה בבית הכנסת, שנקראת כך על שם המלים הפותחות: "מי שבירך אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, דויד ושלמה, הוא יברך וירפא את הַחוֹלֶה (פלוני בן פלונית) או הַחוֹלָה (פלונית בת פלונית)", ומסתיימת בבקשה ל"רפואת הנפש ורפואת הגוף" במהרה ובזמן קרוב (בעגלא ובזמן קריב).

 

     מושגים והערות
  

 
לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: הראש, אמיתי; קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.