דף הבית > קראים
 
קראים
תקציר  ראשית הקראות והתפשטותה  האמונה והמצוות של הקראים  היהודים הקראים בימינו  העשרה - קישורים  

תקציר
ראשיתם של היהודים הקראים במאה ה-8 בבבל, על רקע ההתנגדות להנהגה הממוסדת של יהודי בבל וכביטוי למגמה של רציונליזם דתי: הקראים הכירו רק בתקפותו של המקרא ובהבנתו על פי שכלם - ולא במסורת התורה שבעל פה. מכאן שמם וגם כינוייהם - בני מקרא, בעלי מקרא. הקראים נקראו גם "עננים" על שמו ענן בן דויד מבבל, שנחשב למנהיגם הראשון ולמייסד הקראות. הקראים קראו "לסילוק כל סמכות אנושית קודמת, מסורתית או מוסדית, בשם ההכרעה השכלית והמצפונית האינדיבידואלית" המבוססת על  המקרא.  הקראות פרחה בירושלים במאות 10 - 11. אחד היריבים הקשים של הקראים היה רס"ג - רב סעדיה גאון, שפתח במאה ה-10 את המאבק בין היהדות הרבנית ליהודים הקראים. המאבק הגיע לשיאו במאות 10 - 11 ודעך בהדרגה. למרות מאבק זה, נחשבו הקראים בעיני עצמם ובעיני זולתם כיהודים  - יהודים קראים, וכך גם מעמדם בישראל.  במאה ה-20 היה מרכז הקראים במצרים, ועם עלייתם של יהודי מצרים - עבר המרכז לישראל, לעיר רמלה.

ראשית הקראות והתפשטותה
ראשיתם של היהודים הקראים - בסוף המאה ה- 8, בדמותו של ענן בן דויד, שקרא תיגר על  "מאמץ האיתנים" של חכמי בבל "לבסס את אחדות האומה על מסורת התורה שבעל פה" כפי שבאה לידי גיבוש בתלמוד הבבלי.  ענן היה בן למשפחה של ראשי הגולה, ולפי גרסת יריביו, החלטתו לפרוש מן הממסד הרבני ולייסד את הקראות נבעה ממניעים אישיים, על רקע הסירוב למנותו לראש הגולה.  לפי מקורות קראיים, היה ענן בן דויד החוליה האחרונה והמכריעה במחלוקת מתמשכת עם ההנהגה היהודית.  עם זאת, התבססותם של הקראים על המקרא לבדו באה לידי ביטוי במאה ה- 10: הם דחו "את התלמוד ושיטותיו הדרשניות" ויישמו את העיקרון הקראי - "חפישו שפיר באורייתא (=חפשו היטב בתורה)". מנהיגי הקראים יצאו נגד ההליכה אחרי "הרועים הרעים" ושאפו לחדש את הזיקה בין היחיד ובין התורה שבכתב.  המאות 10 - 11 היו "תור הזהב" של הקראות, וירושלים הייתה מרכזם. לעיר הקודש הגיעו קראים מכל ארצות האסלאם, ושם התרכזו תחת השם "אבלי ציון" (וגם: "השושנים").  הם ניהלו אורח חיים סגפני, התאבלו על חורבן ירושלים והתפללו לבנייתה מחדש, וממנה ניהלו את מאבקם במנהיגיהם של יהודי בבל ובתלמודם. במרכז הקראים בירושלים נכתבה ספרות קראית שעסקה בפרשנות המקרא, בלשון העברית ובמצוות התורה. מאבקם של קראי ירושלים לא סחף אחריו את קהילות ישראל, שדבקו במנהיגות הרוחנית והדתית של ישיבות בבל. אך הקראות המשיכה להתקיים ואף להתפשט, ובמאות 12 - 16 הגיעה לצפון-אפריקה ולצפון-ספרד וגם לביזנטיון (איסטנבול של ימינו). במאה ה-12 עבר מרכז הקראים לביזנטיון, וקבוצות של קראים הגיעו גם לאזור הבלקן, לאשכנז, לארצות ערב ולפרס. במאות 12 - 15 נתחברו שתי היצירות המרכזיות בקראות, העוסקות באמונתם של הקראים ובמצוות התורה לפי פרשנותם.  פעילותם של הקראים במאות 16 - 19 התרכזה במזרח אירופה - בדרום רוסיה, בקְרִים, בליטא ובפולין. במאה ה-20 עבר מרכז הקראים למצרים, ועם עליית יהודי מצרים עבר מרכזם לישראל.

האמונה והמצוות של הקראים
האמונה והמצוות של היהודים הקראים מבוססות על שלושה עקרונות: 1. קבלת התורה שבכתב - כל המצוות והחוקים הנזכרים בתורה שניתנה למשה במעמד הר סיני. 2. פרשנות באמצעות ההיקש, פירוש של ציווי מסוים באמצעות היקש לוגי לחוקים אחרים בתורה.  3. עול הירושה - מסורת ומנהגים   שעברו במסורת הקראית מדור לדור, לדוגמה: כללי השחיטה (שאינם מפורטים בתורה שבכתב). אמונתם של היהודים הקראים ופרשנותם למצוות התורה נוסחו במאה ה-12 בידי יהודה הדסי בספרו "אשכול הכופר". בהקדמה לספר כתב המחבר כי ספר זה נועד "לבאר ענייני המצוות והחוקים והמשפטים והתורות הכתובות בספר התורה הכתובה בסיני על ידי אב וראש הנביאים, משה רע"ה (=רבנו עליו השלום)". עיקרי האמונה של היהודים הקראים כוללים - כמו י"ג עיקרי האמונה - את האמונה בה' בורא העולם, שהוא "אחד ויחיד ואין לו שינוי", וגם "אינו גוף ואין לו דומה בכל נמצא"; את האמונה במשה, אבי הנביאים, ובנביאים שבאו אחריו; את האמונה בתורת משה שבכתב, בתחיית המתים, בשכר ובעונש ובחיי העולם הבא, וכן את האמונה שבית המקדש הוא משכן כבוד ה' לעולם.
היהודים הקראים נהגו להחמיר בשמירת שבת, ופירשו את האיסור על הבערת אש בשבת (שמות לה 3) כפשוטו ובאופן גורף: הם ישבו בשבת בחשיכה ואכלו מאכלים קרים בלבד.  הקראים שומרים על חוקי הטהרה, מקפידים על דיני העריות שבתורה ואף מחמירים מעבר לדרישות ההלכה.  משך מאות שנים התאבלו היהודים הקראים על חורבן המקדש ואסרו אכילת בשר ושתיית יין, אך לאחר מכן התירו לאכול בשר בהמות, עופות ודגים הנזכרים בתורה כמותרים למאכל (ויקרא יא).
היהודים הקראים קובעים את דתו של אדם לפי דת האב - וזאת בהתאם למסורת של רשימות היחס במקרא, שבהן מפורטים כל הצאצאים לפי אבותיהם (ואילו האמהות לא נזכרות כלל).  באופן כללי, היהודים הקראים קראו תיגר על המסורת של התורה שבעל פה "כי אין חיוב ללכת אחרי האבות" ויש "להתבונן בדרכיהם ולערוך מעשיהם ומשפטיהם נגד דברי התורה." ואם יסתבר כי דבריהם מחליפים את התורה - "נשליך אותם ונדרוש ונחקור... במצוות התורה". 

היהודים הקראים בימינו
במחצית הראשונה של המאה ה-20, בין שתי מלחמות העולם, התרכזה במצרים קהילת היהודים הקראים הגדולה, שמנתה אז כ-10,000 נפש.  מרבית חברי הקהילה עלו לארץ עם העלייה הגדולה של יהודי מצרים בעשור הראשון להקמת המדינה (1950 - 1960). בארץ הקימו את מרכזם בעיר רמלה ובסביבותיה (במושבים מצליח ורנן), והם חיים כיום ביישובים רבים, ובהם עכו, בת ים, אשדוד, קריית גת, ירושלים, ערד ובאר שבע, ועד תחילת המאה ה-20 השלישו את מספרם, והם מונים כיום כ-30,000 נפש. יש גם קהילות של קראים בחו"ל - בצרפת, בטורקיה, ברוסיה ובארצות הברית. בארץ יש 11 בתי כנסת קראיים פעילים - מהם שניים ברמלה. בית הכנסת הקראי העתיק ביותר מן המאה ה -8 נמצא בשכונת הקראים, ברובע היהודי של ירושלים העתיקה. ליהודים הקראים רב ראשי, ולצדו מכהנים חכמים המקיימים שיעורי תורה ופרשת שבוע במרכז הרוחני של הקהילה. הנישואין של הקראים הם "כדת משה וישראל" - אך לא כן הגירושין: לפני מנהג הקראים, רשאי בית הדין במקרים מסוימים להיענות לאישה ולתת לה גט גם בניגוד לרצונו של הבעל, אך במקרים אלו - הגרושה הקראית נחשבת לפי ההלכה אשת איש. לעדה הקראית יש בית דין לנישואין ולגירושין, שנהנה מתוקף חוקי מאז שנת תשנ"ה - 1995, ופסיקתו מחייבת את שני בני הזוג. היהודים הקראים מתחתנים בדרך כלל בינם לבין עצמם, בשל החמרתם בנושא איסורי עריות. בשנים האחרונות חל שינוי ביחסם של היהודים הקראים לנישואין עם בני זוג ובנות זוג יהודים שלא נולדו קראים, והתקבלה החלטה המאפשרת נישואי יהודים קראים עם יהודים שאינם קראים.  היהודים הקראים במדינת ישראל אימצו מנהגים המעוגנים בהלכה היהודית ואינם מן המקרא, כגון בר מצווה.  סיסמתם של היהודים הקראים בימינו: "בשם השם נעשה ונצליח."

העשרה - קישורים

מאמר של יעקב גלר, "וספרתם לכם ממחרת השבת" - לוח המועדים של הקראים ומנהגיהם", דף שבועי לפרשת השבוע - באתר אוניברסיטת בר אילן.

מידע על ענן בן דויד - באנציקלופדיה היהודית של אתר דעת.

הפורטל של היהודים הקראים בישראל, ובו מידע על הקראים, בתי הכנסת שלהם, פרשת השבוע, החגים, עקרונות הקראות, ועוד.

גרסה מקוונת של ספרו של יהודה הדסי, "אשכול הכופר" - באתר היהודים הקראים.

 

 

 

חיים הלל בן ששון, תולדות עם ישראל בימי הביניים, הוצאת דביר, תשכ"ט - 1969, עמ' 70.
לכלל זה היו שני יוצאים מן הכלל: הנאצים בתקופת השואה, שהחליטו כי הקראים אינם יהודים, והיו אף קראים מחצי האי קְרִים שגויסו לוואפן ס"ס (שמואל ספקטור, "הקראים באירופה שבשליטת הנאצים בראי מסמכים גרמניים", פעמים 29, תשמ"ז - 1987, עמ' 90 - 108), וגם שלטונות רוסיה במאה ה- 19 לא ראו בקראים יהודים והעניקו להם שוויון זכויות אזרחי.
כך קבע, לדוגמה, רדב"ז - ר' דויד בן זמרה - בספרו שאלות ותשובות (חלק רביעי סימן רי"ט), כי הקראים "ישראל הם". עם זאת, תהליך הגירושין הקראי כרוך בבעיה הלכתית באשר למעמדן של גרושות קראיות.
חיים הלל בן ששון, תולדות עם ישראל בימי הביניים, עמ' 63.
במינוי זכה אחיו של ענן, חנניה, ולפי מקורות רבניים - ענן לא נבחר בגלל "פסול" במועמדותו (והכוונה כנראה להשקפותיו).
טענה זו מופיעה בהרחבה בספרו של הקראי יעקב קירקיסני, בן המאה ה-10, "ספר האורות והמצפים". לדבריו, קדמו לענן רבים שהתנגדו לסמכות התורה שבעל פה.
חיים הלל בן ששון, תולדות עם ישראל בימי הביניים, עמ' 70 - 71.
יש כמה הסברים והשערות באשר למשמעות הכינוי "עדת שושנים". הסבר אחד קשור לגאולה המתקרבת: כשם שפריחת השושנה מציינת את סיום החורף, כך הופעת הצדיקים, המשולים לשושנים, מציינת את קץ הגלות. לפי הסבר אחר, הקראים נקראו "שושנים" - כנגד היהודים הרבנים שנקראו בפיהם "קוצים".
ספרו של יהודה הדסי, אשכול הכופר" (המאה ה- 12), שהיה מעין אנציקלופדיה לאמונות ולהלכות של הקראים, והספר "אדרת אליהו", שכתב אליהו בשיצי (המאה ה-15), המכונה "הפוסק האחרון", וספרו משמש בסיס להלכה הקראית עד ימינו.
לדוגמה: "למדנו מהכתוב 'וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם' (שמות ל 19; מ 31) - לפני עבודת ה' ותפילתו, שצריך כל אחד ואחד לרחוץ ידיו ורגליו לפני התפילה. התפילה היא עבודתנו את אלוהינו. וגם כן היא באה במקום קורבן" (מתוך הפתיחה של הדסי לספר "אשכול הכופר"). יש כאן היקש ממצווה שבמקור יוחדה לכוהנים בבית המקדש - למצווה המחייבת את כל בני הקהילה, וכן המרה של עבודת הקרבנות -בתפילה, עבודה שבלב, כמו במקורות ההלכה.
האיסור "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה 3) אינו מפורט בתורה שבכתב. בתורה שבעל פה ובהלכה היהודית נקבע שאסור להדליק אש או אור בשבת, אך מותר להדליק ביום שישי ולהשאיר לשבת. ובימינו גם הקראים נוקטים בשיטה מקילה, ומשאירים אור דולק מכניסת השבת ועד צאתה.
הקראים הרחיבו את האיסורים על נישואין של קרובי משפחה מקרבת דם, המותרים לנישואין לפי ההלכה היהודית, לדוגמה - לפי הקראים אסור לנערה להתחתן עם דודה (אחי האב או אחי האם).
ההלכה הקובעת כי יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה נזכרת בתלמוד הבבלי (מסכת קידושין, דף סח עמ' ב), על הפסוק: "וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי" (דברים ז 3 - 4): "בנך הבא מישראלית קרוי בנך - ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך, אלא בנה."
מדברי אחד ממנהיגי הקראים בירושלים במאה ה-10, צהל בן מצליח (חיים הלל בן ששון, תולדות עם ישראל בימי הביניים,עמ' 71).
הקראים במצרים השתתפו בפעילות הציונית של יהודי קהיר, שכללה פתיחת בית ספר ציוני, ייסוד עיתון ציוני ראשון והקמת הסתדרות ציונית במצרים.
רבנים אורתודוקסים ספרדים, דוגמת הרב נסים אוחנה, הרב הראשי לשעבר של חיפה, נהגו לחתן זוגות שאחד מבני הזוג קראי - והשני רבני. גם לדעת הרב עובדיה יוסף, יש במסגרת ההלכה דרכים להתיר נישואין עם הקראים, (מיכאל קורינלדי, "קראים", האנציקלופדיה העברית, החברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשל"ח – 1978, עמ' 49).
וזאת למרות טענתם המסורתית, כי כל נער או נערה מגיעים לבגרות בגיל שונה.

 

     מושגים והערות
  

 
לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: פיליפ, טריה (ד"ר); קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.