תקציר
דויד מלך ישראל, דויד בן ישי, מָלַךְ בשנים 1004 - 965 לפני הספירה. קורותיו מתוארים בעיקר בספר שמואל,  ומציגים את דמותו כאיש ציבור - מלך ישראל, שהצליח בכל אשר עשה וזכה באהבת העם, וכאדם פרטי - בעל ואב, שלא רווה נחת ממשפחתו ולא ידע שלווה בביתו.  דויד המקראי היה רועה צעיר ואדמוני, "יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמואל א, טז 12). הוא התייצב ללא חת (וללא נשק) לפני גלית הפלשתי; היה לוחם וכובש, "גִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה"; מדינאי נבון "וַה' עִמּוֹ" (18); הוא הקים את הממלכה המאוחדת, קבע את ירושלים לבירתה וזכה להבטחת ה' כי מלכותו תישמר לו ולשושלתו עד עולם:  "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם" (שמואל ב, ז 16). דויד היה גם "נעים זמירות ישראל": הוא כתב מזמורים וקינות והיטיב לנגן. דויד במקורות חז"ל הוא "דמות הקרובה לעולמם שלהם, עולם התורה והמצוות".  בשירה העברית דויד המלך מתואר בצעירותו - "...שֶׁנַּעַר אַדְמוֹנִי הָיָה"  ונרדף, בבגרותו - אוהב נשים ומלך נוקם, ובזקנתו - עיניו "רָאוּ יוֹתֵר מִדַּי."  

דויד המלך במקרא
דויד בן ישי  היה נינם של רות המואבייה ובועז מבית לחם יהודה. בצעירותו, בעודו רועה צאן,  בחר בו ה' למלך, והוא נמשח בסתר עוד בימי שאול המלך.  על פי הכתוב היה דויד הצעיר נער רועים אדמוני, יפה תואר ו"יְפֵה עֵינַיִם", "יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל... וּנְבוֹן", "וה' עִמּוֹ". הוא הגיע לארמון המלוכה בזכות נגינתו המופלאה בכינור, שכן באמצעותה ביקשו אנשי שאול להרגיע את נפשו המיוסרת של המלך. דויד מצא חן בעיני שאול המלך, והוא מינה אותו לנושא כליו (שמואל א, טז 11 - 23). במלחמה נגד הפלשתים היה הנער דויד היחידי שהעז להתייצב מול גלית, הענק הפלשתי, ובאומץ לב ומתוך אמונה בה' הצליח להרוג את הענק בקלע ובאבנים.   ניצחונו של דויד על גלית הפלשתי הקנה לו מעמד של מנצח אהוב על עמו, אך העלה את קנאתו של שאול והביא להרעה ביחסו לדויד.  עם זאת הכיר שאול בעובדה שדויד - ולא הוא - היה מעתה בחיר ה'.  כדי להכשיל את דויד ואף להפילו בידי פלשתים הטיל עליו שאול תפקידים צבאיים ואף השיא לו את בתו מיכל לאישה.  שאול המלך לא הצליח במזימתו, אך המשיך לרדוף את דויד, ודויד נאלץ לברוח למדבר יהודה. ניסיונותיו של דויד לשכנע את שאול שאינו חותר תחת מלכותו ואינו מבקש להורגו לא הועילו, ודויד נאלץ לברוח אל הפלשתים, אויבי ישראל.  אחרי מות שאול עלה דויד לכס המלוכה ביהודה, בעיר חברון, ומלך שם שבע שנים וחצי. על שאר שבטי ישראל מלך באותן שנים איש בושת בן שאול,  ורק אחרי מאבקים ובעקבות רציחתו של איש בושת פנו נציגי השבטים לדויד והמליכו אותו למלך ישראל  (שמואל ב, ה 1 - 5).
אחת מפעולותיו הראשונות של דויד לאחר שהומלך על כל ישראל הייתה כיבוש ירושלים מידי היבוסים והפיכתה לעיר הבירה ולמרכז דתי של הממלכה. דויד ביקש  לבנות בית לה' בירושלים, אך ה' דחה את בקשתו  והודיעו, שרק בנו יורשו יזכה לבנות את בית המקדש, ואף הבטיח לדויד ולזרעו את המלכות "עד עולם" (שמואל ב, ז 16).  מלחמות דויד הכניעו את האויבים הוותיקים, הפלשתים, ובכיבושיו הוא הרחיב מאוד את גבולות הממלכה. דויד השליט בממלכתו מינהל ריכוזי ובו מרכז דתי ומינהלי אחד - בירושלים עיר דויד. ריכוזיות זו עוררה התנגדות ותסיסה בקרב שבטי ישראל,  אך דויד גבר גם עליהן, ובמותו הוריש לבנו שלמה ממלכה גדולה, חזקה ומאורגנת. חייו האישיים של דויד, שמהם לא רווה נחת, מתוארים בהרחבה בספר שמואל. הספר מזכיר מקצת נשותיו של דוד המלך, ובהן נשים שנשא למטרות מדיניות גרידא - וכן ילדים רבים. חטאו של דויד המלך עם בת-שבע היה בבחינת קו פרשת מים בתולדות חייו האישיים: אף על פי שקיבל את תוכחתו של נתן הנביא וחזר בתשובה, הוא נענש מבית, בתוך המשפחה: "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם... הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ" (יב 10 - 11), האסונות במשפחה רדפו זה את זה והביאו למותם של שניים מבניו, אמנון ואבשלום.   בזקנתו היה דויד עד למאבקים עקובים מדם בין בניו על ירושת המלוכה,  אך זכה לראות במשיחת בנו שלמה למלך. דויד המלך מלך ארבעים שנה; הוא היה בן שבעים במותו ונקבר בעיר דויד.

דויד המלך במדרשי חז"ל
דמותו של דויד המלך במדרשי חז"ל שונה מאוד מהדמות המתוארת בשמואל ובמלכים, אך קרובה לדמותו של דויד בספר דברי הימים ובספר תהלים. דויד במקורות חז"ל - ובעקבות זאת במסורת ובתודעה של עם ישראל - היה מנהיג דגול, גדול רוח ותלמיד חכם, "דמות שיסודה הרוחני גובר בעליל על היסוד הארצי והגשמי שבה".  על פי חז"ל הקפיד דויד בקיום מצוות, עסק בלימוד תורה יומם ולילה והיה גם נביא ושופט צדק.  המדרש ממלא את החסר במקרא ומספר  על לידתו ועל ילדותו של דויד: הוא נולד נימול - סימן לתפקיד המיוחד שיועד לו מרחם אמו; בילדותו התנבא על ניצחונו בקרב עם גלית הפלשתי ועל התפקיד שיהיה לו בבניית בית המקדש, אך אביו הגיב על כך בבוז.   בחירתו של דויד למלך אינה מנומקת במקרא, ואולם המדרש מסביר כי ה' בחר בו להנהיג את ישראל בזכות יכולתו המוכחת ברעיית צאן: "מי שהוא יודע לרעות את הצאן ... יבוא וירעה בעמי."  פרשת דויד ובת שבע נדונה במקורות חז"ל בהרחבה בניסיון לנקות את דויד מאשמה ולהוכיח שהוא לא חטא: "כל האומר דויד חטא אינו אלא טועה."  וגם אם חטא, מיוחסת האשמה לבת שבע, כי היא פיתתה אותו,  ומכל מקום, לפי חז"ל (וגם לפי המקרא) שילם דויד על חטאו ובא על עונשו: המדרש מסביר כי נתקיים בדויד העונש שגזר על עצמו בבלי דעת במשל כבשת הרש, והוא איבד ארבעה מילדיו: את בנה הראשון של בת שבע, את אמנון ואת אבשלום, ובמובן מסוים גם את תמר, שכן היא נותרה ערירית.   המדרש גם מדגיש את החרטה של דויד ואת חזרתו בתשובה, שבעקבותיה מחל לו ה' על חטאו.  מאז היה דויד סמל לחוזרים בתשובה: "מודה ועוזב ירוחם (משלי כח 13) - זה דוד."

דויד המלך בשירה העברית החדשה
התיאור של דויד המלך במקרא נרחב ומפורט ורב פנים, וארוגים בו חייו וקורותיו של מלך ושל אדם פרטי, ובהם ניצחונות צבאיים וכישלונות מבית, כישרונות והישגים לצד מעידות וחטאים.
התיאור של דמות אנושית גדולה ורבת פנים - מנערותו ועד זקנתו - מהדהדת גם בשירה העברית החדשה. שירים אחדים מספרים על דויד בצעירותו, "שֶׁנַּעַר אַדְמוֹנִי הָיָה"  והפליא לנגן לפני שאול,  ועל שניצחונו על גלית הבהיר לו "שֶׁאֵין עוֹד דָּוִדִים" והוא חש גלמוד.  שירים אחרים נוגעים ברגעי מצוקה בחייו, כגון בבריחתו מירושלים מפני בנו המורד אבשלום, והוא "בּוֹכֶה בְּלֶכְתּוֹ", שורט את פניו וזועק: "בְּנִי בְּנִי / מָה עוֹלַלְתָּ לִלְחָיַי / מֶה עוֹלַלְתִּי לְחָיֶיךָ." 
בשירו של יצחק שלו  יש גם עיסוק בחטאיו של דויד: ניאופו עם בת שבע - "עָוֹן הַיָּפָה הָרוֹחֶצֶת בָּעֶרֶב" שאת בעלה שילח למות - בנימה סלחנית לחולשה אנושית רווחת: "גַּם אוֹתִי תִּעְתֵּעַ עַד פֶּשַׁע בְּשַׂר הַנָּשִׁים הַצָּחוֹר." בהמשך השיר הדובר מזכיר את נקמנותו של דויד ואת בגידתו בעמיתו ושר צבאו הנאמן יואב: "אַךְ כָּבֵד שִׁבְעָתַיִם, הַמֶּלֶךְ, חֵטְא גֶּבֶר לַגֶּבֶר רֵעוֹ", ומובעת משאלה: "מִי יִתֵּן וְנִגְנַז כָּל הַפֶּרֶק הַלָּז, אֶרֶג דָּם וּבְגִידָה". השיר מסתיים בתמיהה קשה ומרשיעה: "אַךְ הַגֵּד, אֲדוֹנִי, מֶה עָשִׂיתָ בְּנוּחַ עָלֶיךָ לְפֶתַע / מֶבַּט רֵעֲךָ הַיָּשָׁן, מֶה עָשִׂיתָ הַמֶּלֶךְ דָּוִד?"
בשירו של טוביה ריבנר  מתואר דויד הזקן המסכם את חייו: "עֵינַי רָאוּ יוֹתֵר מִדַּי / עַמִּים רַבִּים מִדַּי הִגִּיעוּ עַד נַפְשִׁי". ידיו ידעו "תְּהִלַּת כְּתָרִים וּמֵיתָרִים", אך עכשיו הוא סובל וקופא ומייחל כי ברקתו "...שׁוּב / יְפַעֵם בָּהּ דָם הַתְּהִלִּים / לָאֵל שֶׁמַּעְגַּל חַיַּי מַשְׁלִים".

עוד ערכים בנושא - באתר זה:
• דויד המלך – "נעים זמירות ישראל"
• דויד המלך בספר דברי הימים
• דויד המלך – כובש ירושלים
• דויד המלך ובת שבע
• מלחמות דויד המלך
• נשותיו של דויד המלך
• דויד מלך ישראל
• דויד באמנות היהודית
• מגן דויד

 העשרה - קישורים

דוד בן-גוריון, שאול ודויד – מאמר מקוון - באתר הספריה הוירטואלית של מטח.

מאמר של יהודה קיל,"דויד מלך ישראל" - באתר דעת.

מאמר של דוד קנאל,"מלחמות דויד מלך ישראל" - באתר דעת.

מאמר של יהודה איזנברג, הבטחת המלוכה לבית דוד - באתר דעת.

מאמר של משה גרסיאל, הסיפור על דויד ובת שבע – אופיו ומגמותיו" - באתר דעת.

פרופ' עמיחי מזר, ימי הממלכה המאוחדת: תמונה ארכיאולוגית – הארכיאולוגיה של ימי שאול ודויד, מאמר מקוון - באתר הספריה הוירטואלית של מטח.

מאמר של גילי שנית על המחזה "למה לא אני?" שבמרכזו – דויד המלך האדם, האב. במאמר נזכרים מחזות אחרים שנכתבו על דויד המלך - באתר תיאטרון החאן.