דף הבית > דויד המלך
 
דויד המלך
תקציר  דויד המלך במקרא  דויד המלך במדרשי חז"ל   דויד המלך בשירה העברית החדשה   העשרה - קישורים  

תקציר
דויד מלך ישראל, דויד בן ישי, מָלַךְ בשנים 1004 - 965 לפני הספירה. קורותיו מתוארים בעיקר בספר שמואל,  ומציגים את דמותו כאיש ציבור - מלך ישראל, שהצליח בכל אשר עשה וזכה באהבת העם, וכאדם פרטי - בעל ואב, שלא רווה נחת ממשפחתו ולא ידע שלווה בביתו.  דויד המקראי היה רועה צעיר ואדמוני, "יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמואל א, טז 12). הוא התייצב ללא חת (וללא נשק) לפני גלית הפלשתי; היה לוחם וכובש, "גִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה"; מדינאי נבון "וַה' עִמּוֹ" (18); הוא הקים את הממלכה המאוחדת, קבע את ירושלים לבירתה וזכה להבטחת ה' כי מלכותו תישמר לו ולשושלתו עד עולם:  "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם" (שמואל ב, ז 16). דויד היה גם "נעים זמירות ישראל": הוא כתב מזמורים וקינות והיטיב לנגן. דויד במקורות חז"ל הוא "דמות הקרובה לעולמם שלהם, עולם התורה והמצוות".  בשירה העברית דויד המלך מתואר בצעירותו - "...שֶׁנַּעַר אַדְמוֹנִי הָיָה"  ונרדף, בבגרותו - אוהב נשים ומלך נוקם, ובזקנתו - עיניו "רָאוּ יוֹתֵר מִדַּי."  

 

דויד המלך במקרא
דויד בן ישי  היה נינם של רות המואבייה ובועז מבית לחם יהודה. בצעירותו, בעודו רועה צאן,  בחר בו ה' למלך, והוא נמשח בסתר עוד בימי שאול המלך.  על פי הכתוב בספר שמואל א' (טז, 18) היה דויד הצעיר נער רועים אדמוני, יפה תואר ו"יְפֵה עֵינַיִם", "יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל... וּנְבוֹן דָבָר", "וה' עִמּוֹ". הוא הגיע לארמון המלוכה בזכות נגינתו המופלאה בכינור, שכן באמצעותה ביקשו אנשי שאול להרגיע את נפשו המיוסרת של המלך. דויד מצא חן בעיני שאול המלך, והוא מינה אותו לנושא כליו (שמואל א, טז 11 - 23). במלחמה נגד הפלשתים היה הנער דויד היחידי שהעז להתייצב מול גלית, הענק הפלשתי, ובאומץ לב ומתוך אמונה בה' הצליח להרוג את הענק בקלע ובאבנים.   ניצחונו של דויד על גלית הפלשתי הקנה לו מעמד של מנצח אהוב על עמו, אך העלה את קנאתו של שאול והביא להרעה ביחסו לדויד.  עם זאת הכיר שאול בעובדה שדויד - ולא הוא - היה מעתה בחיר ה'.  כדי להכשיל את דויד ואף להפילו בידי פלשתים הטיל עליו שאול תפקידים צבאיים ואף השיא לו את בתו מיכל לאישה.  שאול המלך לא הצליח במזימתו, אך המשיך לרדוף את דויד, ודויד נאלץ לברוח למדבר יהודה. ניסיונותיו של דויד לשכנע את שאול שאינו חותר תחת מלכותו ואינו מבקש להורגו לא הועילו, ודויד נאלץ לברוח אל הפלשתים, אויבי ישראל.  אחרי מות שאול עלה דויד לכס המלוכה ביהודה, בעיר חברון, ומלך שם שבע שנים וחצי. על שאר שבטי ישראל מלך באותן שנים איש בושת בן שאול,  ורק אחרי מאבקים ובעקבות רציחתו של איש בושת פנו נציגי השבטים לדויד והמליכו אותו למלך ישראל  (שמואל ב, ה 1 - 5).
אחת מפעולותיו הראשונות של דויד לאחר שהומלך על כל ישראל הייתה כיבוש ירושלים מידי היבוסים והפיכתה לעיר הבירה ולמרכז דתי של הממלכה. דויד ביקש  לבנות בית לה' בירושלים, אך ה' דחה את בקשתו  והודיעו, שרק בנו יורשו יזכה לבנות את בית המקדש, ואף הבטיח לדויד ולזרעו את המלכות "עד עולם" (שמואל ב, ז 16).  מלחמות דויד הכניעו את האויבים הוותיקים, הפלשתים, ובכיבושיו הוא הרחיב מאוד את גבולות הממלכה. דויד השליט בממלכתו מינהל ריכוזי ובו מרכז דתי ומינהלי אחד - בירושלים עיר דויד. ריכוזיות זו עוררה התנגדות ותסיסה בקרב שבטי ישראל,  אך דויד גבר גם עליהן, ובמותו הוריש לבנו שלמה ממלכה גדולה, חזקה ומאורגנת. חייו האישיים של דויד, שמהם לא רווה נחת, מתוארים בהרחבה בספר שמואל (א-ב). הספר מזכיר מקצת נשותיו של דוד המלך, ובהן נשים שנשא למטרות מדיניות גרידא - וכן ילדים רבים. חטאו של דויד המלך עם בת-שבע היה בבחינת קו פרשת מים בתולדות חייו האישיים: אף על פי שקיבל את תוכחתו של נתן הנביא וחזר בתשובה, הוא נענש מבית, בתוך המשפחה: "וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם... הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ" (יב 10 - 11), האסונות במשפחה רדפו זה את זה והביאו למותם של שניים מבניו, אמנון ואבשלום.   בזקנתו היה דויד עד למאבקים עקובים מדם בין בניו על ירושת המלוכה,  אך זכה לראות במשיחת בנו שלמה למלך. דויד המלך מלך ארבעים שנה; הוא היה בן שבעים במותו ונקבר בעיר דויד. כאמור, ספר שמואל מתאר בפירוט את קורותיו של דויד המלך,בעוד שספר דברי הימים השמיט את המעשים והאירועים המביכים בקורותיו, ובהם: פרשת בת שבע, אמנון ותמר, מרד אבשלום. וזאת על רקע מגמתו של ספר דברי הימים: "ומה שלא נכתב כאן... משום כבודו של דויד, שאינו רוצה לדבר בזה הספר שום זילות לבית דוד" (פירוש רש"י לדברי הימים א, ב 9). (ועיין ערך דויד המלך בספר דברי הימים).

דויד המלך במדרשי חז"ל
דמותו של דויד המלך במדרשי חז"ל שונה מאוד מהדמות המתוארת בשמואל ובמלכים, אך קרובה לדמותו של דויד בספר דברי הימים ובספר תהלים. דויד במקורות חז"ל - ובעקבות זאת במסורת ובתודעה של עם ישראל - היה מנהיג דגול, גדול רוח ותלמיד חכם, "דמות שיסודה הרוחני גובר בעליל על היסוד הארצי והגשמי שבה".  על פי חז"ל הקפיד דויד בקיום מצוות, עסק בלימוד תורה יומם ולילה והיה גם נביא ושופט צדק.  המדרש ממלא את החסר במקרא ומספר  על לידתו ועל ילדותו של דויד: הוא נולד נימול - סימן לתפקיד המיוחד שיועד לו מרחם אמו; בילדותו התנבא על ניצחונו בקרב עם גלית הפלשתי ועל התפקיד שיהיה לו בבניית בית המקדש, אך אביו הגיב על כך בבוז.   בחירתו של דויד למלך אינה מנומקת במקרא, ואולם המדרש מסביר כי ה' בחר בו להנהיג את ישראל בזכות יכולתו המוכחת ברעיית צאן: "מי שהוא יודע לרעות את הצאן ... יבוא וירעה בעמי."  פרשת דויד ובת שבע נדונה במקורות חז"ל בהרחבה בניסיון לנקות את דויד מאשמה ולהוכיח שהוא לא חטא: "כל האומר דויד חטא אינו אלא טועה."  וגם אם חטא, מיוחסת האשמה לבת שבע, כי היא פיתתה אותו,  ומכל מקום, לפי חז"ל (וגם לפי המקרא) שילם דויד על חטאו ובא על עונשו: המדרש מסביר כי נתקיים בדויד העונש שגזר על עצמו בבלי דעת במשל כבשת הרש, והוא איבד ארבעה מילדיו: את בנה הראשון של בת שבע, את אמנון ואת אבשלום, ובמובן מסוים גם את תמר, שכן היא נותרה ערירית.   המדרש גם מדגיש את החרטה של דויד ואת חזרתו בתשובה, שבעקבותיה מחל לו ה' על חטאו.  מאז היה דויד סמל לחוזרים בתשובה: "מודה ועוזב ירוחם (משלי כח 13) - זה דוד."

דויד המלך בשירה העברית החדשה
התיאור של דויד המלך במקרא נרחב ומפורט ורב פנים, וארוגים בו חייו וקורותיו של מלך ושל אדם פרטי, ובהם ניצחונות צבאיים וכישלונות מבית, כישרונות והישגים לצד מעידות וחטאים.
התיאור של דמות אנושית גדולה ורבת פנים - מנערותו ועד זקנתו - מהדהדת גם בשירה העברית החדשה. שירים אחדים מספרים על דויד בצעירותו, "שֶׁנַּעַר אַדְמוֹנִי הָיָה"  והפליא לנגן לפני שאול,  ועל שניצחונו על גלית הבהיר לו "שֶׁאֵין עוֹד דָּוִדִים" והוא חש גלמוד.  שירים אחרים נוגעים ברגעי מצוקה בחייו, כגון בבריחתו מירושלים מפני בנו המורד אבשלום, והוא "בּוֹכֶה בְּלֶכְתּוֹ", שורט את פניו וזועק: "בְּנִי בְּנִי / מָה עוֹלַלְתָּ לִלְחָיַי / מֶה עוֹלַלְתִּי לְחָיֶיךָ." 
בשירו של יצחק שלו  יש גם עיסוק בחטאיו של דויד: ניאופו עם בת שבע - "עָוֹן הַיָּפָה הָרוֹחֶצֶת בָּעֶרֶב" שאת בעלה שילח למות - בנימה סלחנית לחולשה אנושית רווחת: "גַּם אוֹתִי תִּעְתֵּעַ עַד פֶּשַׁע בְּשַׂר הַנָּשִׁים הַצָּחוֹר." בהמשך השיר הדובר מזכיר את נקמנותו של דויד ואת בגידתו בעמיתו ושר צבאו הנאמן יואב: "אַךְ כָּבֵד שִׁבְעָתַיִם, הַמֶּלֶךְ, חֵטְא גֶּבֶר לַגֶּבֶר רֵעוֹ", ומובעת משאלה: "מִי יִתֵּן וְנִגְנַז כָּל הַפֶּרֶק הַלָּז, אֶרֶג דָּם וּבְגִידָה". השיר מסתיים בתמיהה קשה ומרשיעה: "אַךְ הַגֵּד, אֲדוֹנִי, מֶה עָשִׂיתָ בְּנוּחַ עָלֶיךָ לְפֶתַע / מֶבַּט רֵעֲךָ הַיָּשָׁן, מֶה עָשִׂיתָ הַמֶּלֶךְ דָּוִד?"
בשירו של טוביה ריבנר  מתואר דויד הזקן המסכם את חייו: "עֵינַי רָאוּ יוֹתֵר מִדַּי / עַמִּים רַבִּים מִדַּי הִגִּיעוּ עַד נַפְשִׁי". ידיו ידעו "תְּהִלַּת כְּתָרִים וּמֵיתָרִים", אך עכשיו הוא סובל וקופא ומייחל כי ברקתו "...שׁוּב / יְפַעֵם בָּהּ דָם הַתְּהִלִּים / לָאֵל שֶׁמַּעְגַּל חַיַּי מַשְׁלִים".

עוד ערכים בנושא - באתר זה:
• דויד המלך – "נעים זמירות ישראל"
• דויד המלך בספר דברי הימים
• דויד המלך – כובש ירושלים
• דויד המלך ובת שבע
• מלחמות דויד המלך
• נשותיו של דויד המלך
• דויד מלך ישראל
• דויד באמנות היהודית
• מגן דויד

 

 

 העשרה - קישורים

דוד בן-גוריון, שאול ודויד – מאמר מקוון - באתר הספריה הוירטואלית של מטח.

מאמר של יהודה קיל,"דויד מלך ישראל" - באתר דעת.

מאמר של דוד קנאל,"מלחמות דויד מלך ישראל" - באתר דעת.

מאמר של יהודה איזנברג, הבטחת המלוכה לבית דוד - באתר דעת.

מאמר של משה גרסיאל, הסיפור על דויד ובת שבע – אופיו ומגמותיו" - באתר דעת.

פרופ' עמיחי מזר, ימי הממלכה המאוחדת: תמונה ארכיאולוגית – הארכיאולוגיה של ימי שאול ודויד, מאמר מקוון - באתר הספריה הוירטואלית של מטח.

מאמר של גילי שנית על המחזה "למה לא אני?" שבמרכזו – דויד המלך האדם, האב. במאמר נזכרים מחזות וסרטים אחרים שנכתבו על דויד המלך - באתר תיאטרון החאן.

שמואל א, טז 1- כב 5; כג 1- כז 12; כט - ל; שמואל ב, א - כד. שלהי ימיו של דויד המלך מתוארים בספר מלכים א (א 1- ב 11). קורותיו ומעשיו מסופרים פעם נוספת בספר דברי הימים ב, י 14 - כט 30. נוסף על המקורות האלה דויד נזכר בספרי מקרא רבים אחרים, ובהם: מלכים ב, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, משלי, שיר השירים, רות, עזרא ונחמיה. לפי המסורת כתב דויד את ספר תהלים, ומזמורים רבים בספר מיוחסים לו.
יאיר זקוביץ', דוד - מרועה למשיח, הוצאת יד יצחק בן צבי, תשנ"ו - 1995, עמ' 9. דויד ידע צער וצרות ואף אסונות בתוך משפחתו, ובכלל זה אונס בתו תמר בידי בנו אמנון, אחיה למחצה. בעקבות האונס הזה נהרג אמנון בידי נערי אבשלום, אחי תמר (שמואל ב, יג). אסון נוסף היה מרד אבשלום, בנו של דויד. המרד הסתיים בהריגתו של אבשלום (שמואל ב , טו - יח).
אביגדור שנאן, "על דמותו של דויד המלך בספרות חז"ל", בתוך: יאיר זקוביץ', דוד – מרועה למשיח, עמ' 191. במדרשי חז"ל מבוססת דמותו בעיקר על דויד בספר דברי הימים ובמזמורי תהלים. ואולם חז"ל לא התעלמו מן הפגמים בדמותו של דוד, ובכלל זה מחטאו החמור בפרשת יחסיו עם בת שבע ושליחתו של אוריה החתי, בעלה, למות במלחמה.
רבקה מרים, "דוד שנער אדמוני היה", בתוך: מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה - אנתולוגיה, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תשס"ה - 2005, עמ' 247.
טוביה ריבנר, "דוד הזקן", בתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 242.
על פי ספר שמואל א, היה דויד בנו השמיני של ישי (טז 10 - 11), ואילו לפי ספר דברי הימים א (ב 15) הוא היה בנו השביעי.
שמואל א, טז 12 - 14. דויד נבחר ונמשח למלך בעקבות חטא שאול, אך מלכותו על ישראל התממשה רק כעבור שנים רבות, כשהיה בן 30. אחרי מות שאול ובניו בגלבוע מלך על ישראל בנו של שאול, איש בושת, במשך שנתיים, עד הירצחו. רק כחמש שנים לאחר מכן פנו בני ישראל לדויד וביקשו ממנו להיות מלכם (שמואל ב, ה 1 - 3).
דויד התקומם כנגד קריאת התגר של גלית הפלשתי. גלית "חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים" - היינו, קילל את אלוהים. את אמונתו בה' ביטא דויד באוזני שאול המלך באומרו: "ה' אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה" (שמואל א, יז 36 - 37).
לאחר הריגת גלית הפלשתי קיבלו את פניו של דויד "הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל" בשירים ובמחולות ובדברי הלל לגבורתו: "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו." שאול הגיב בקנאה: "נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים", ומאז היה עוין את דויד (שמואל א, יח 6 - 9).
שאול ניסה להיפטר מדויד בדרכי עורמה, בעקיפין, ולפיכך שלח אותו להילחם בפלשתים בתקווה שייהרג במלחמה: "אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים". גם החלטתו להשיא את דויד למיכל נבעה ממניע דומה: "וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים". שאול גם דרש מדויד מוהר של "מֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים" מתוך הנחה שדויד לא יעמוד במשימה וייפול בידיהם (שמואל א, יח 17 - 25). לאחר שתחבולותיו לא הועילו חלה החרפה ביחסו של שאול לדויד, ושאול לא ניסה עוד להסתיר את כוונותיו "לְהָמִית אֶת דָּוִד" (שמואל א, יט 1).
בשתי הזדמנויות יכול דויד להרוג את שאול המלך ולא עשה כן, להפך: הוא נמנע מכל פגיעה ב"משיח ה'" (כד, כו), אך תומכי שאול - ובהם נבל הכרמלי - האמינו שדויד אכן חתר תחת מלכותו (כה 10). על בריחת דויד לאכיש מלך גת הפלשתי מסופר בשמואל א, כא 10 - 16.
ה' החליט שלא לאפשר לדויד לבנות את בית המקדש בגין מלחמותיו. החלטתו נזכרת בספר דברי הימים א, כח 3: "וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ."
אנשי שבטו, יהודה, התנגדו להעברת המרכז ועיר הבירה מחברון לירושלים, ונראה שעמדה זו הייתה אחד ההסברים להצטרפותם למרד אבשלום (שמואל ב, טו ). גם אנשי שבט בנימין גילו התנגדות לשלטונו של דויד: הם לא השלימו עם הדחת שבטם מהמלוכה, ומרד בן שבטם, שבע בן בכרי, בדויד זכה לתמיכת כל שבטי הצפון (שמואל ב, כ 1 - 22). סיסמת המרד - "אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל" (כ 1) - חוזרת גם אחרי מות שלמה, עם מרד שבטי צפון במלכות רחבעם, במלכים א, יב 16.
בתו תמר נאנסה בידי בנו אמנון, אחיה למחצה - מעשה שהוביל להריגת אמנון בידי נערי אבשלום, אחי תמר, ובריחת אבשלום לגשור (שמואל ב, יג).אחרי שובו מגשור מרד אבשלום בדויד אביו ונהרג (טו - יח).
כאמור, שניים מבני דויד, אמנון ואבשלום, מתו בדרך אלימה עוד קודם. אמנון נרצח בידי אבשלום (בעקבות אונס אחותו תמר וגירושה – שמואל ב, יג 28 - 29) ואילו אבשלום נהרג במהלך המרד באביו (שמואל ב, יח 14). אדניה, הבן הרביעי, התנשא למלוך בחיי אביו בתמיכת יואב בן צרויה ואביתר הכהן. וכאשר שמע אדניה שאביו המליך את שלמה, הוא רץ לאחוז בקרנות המזבח, אבל שלמה לא פגע בו ושלחו לביתו (מלכים א, א 51 - 53). אחרי מות דויד ביקש אדניה לעצמו את אבישג, סוכנת דויד, אבל שלמה ראה בבקשתו ניסיון לגזול ממנו גם את המלוכה ושלח את בניהו בן יהוידע להורגו (א 13 - 25).
אביגדור שנאן, "המלך דוד בספרות חז"ל", בתוך: יאיר זקוביץ, דוד - מרועה למשיח, עמ' 181 . על פי חז"ל היה דויד תלמיד חכם, יושב בכל לילה מחצות ועד שעלה עמוד השחר ולומד תורה (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג עמ' ב).
תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י עמ' ב; מסכת מועד קטן, דף טז עמ' ב; מדרש תהלים, פרשה פג סימן ג.
תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י עמ' ב; מדרש הגדול לספר דברים, א יז.
מדרש שמות רבה, פרשה ב סימן ב. כמו כן המדרש מנמק את בחירתו של משה למנהיג על בסיס הניסיון והכישורים של רועה צאן.
תלמוד בבלי, מסכת שבת דף נו עמ' א. הנימוק לקביעה זו מצוי בהמשך הדיון התלמודי, ולפיו השאיר אוריה גט לבת שבע למקרה שימות במלחמה. לפיכך הייתה בת שבע מותרת לדויד, ולא היה במעשהו משום ניאוף. זאת ועוד: לפי מדרש זה היה אוריה מורד במלכות, שכן המרה את הוראתו של המלך ולא הלך לביתו טרם שובו לשדה הקרב. מותו היה בעצם עונש על מרידתו. לפי מדרש זה, חטאו היחידי של דויד בפרשה היה הריגת אוריה ללא אישור הסנהדרין.
וזה בניגוד לסיפור המקראי, שכן על פיו הייתה בת שבע פסיבית לפני המלך הכל-יכול. המקרא מטיל את האחריות ואת העונש על דויד.
"וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם" (שמואל ב, יב 6): ואלה הארבעה שבהם שילם דויד המלך על חטאו: הילד שמת, אמנון, תמר, ואבשלום (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כב עמוד ב).
"אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מחול לי על אותו עוון. אמר לו [לדויד]: מחול לך" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל עמ' א).
מדרש תהלים, פרשה ק סימן ב.
רבקה מרים, "דוד שנער אדמוני היה", בתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 247. בשורה זו מהדהד תיאור דוד הנער הנמשח למלך בשמואל א טז 11 - 12 :" הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים... וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי."
יעקב אורלנד, "דוד מנגן", בתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 245.
יהודה עמיחי, "דוד הצעיר", בתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 241.
אנדד אלדן, "כשהמלך בוכה", בתוך מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 242. השיר מבוסס על שמואל ב טו 30:" וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה."
יצחק שלו, "לדוד", בתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 243. שם השיר מזכיר את הכותרות למזמורי תהלים המיוחסים לדויד. בכותרת המשנה לשיר המשורר מסביר כי השיר נכתב "למקרא מלכים א פרק ב".
טוביה ריבנר, "דוד הזקן", בתוך: מלכה שקד, לנצח אנגנך, עמ' 242.

 

     מושגים והערות
  

 
לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: פיליפ, טריה (ד"ר); קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.