תקציר
יום הכיפורים הוא יום מיוחד במסורת היהודית - יום שכולו "עינוי הנפש" - שחל בתאריך י' בתשרי: "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא… וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא כג 27). הצום ו"עינוי הנפש" מבדילים את יום הכיפורים מכל החגים האחרים, שבהם נוהגים לקיים גם טקסים משפחתיים וסעודות חגיגיות. ולכן יום הכיפורים בא לידי ביטוי עיקרי בתפילות בבית הכנסת. יום הכיפורים הוא שיאם וסיומם של "הימים הנוראים", ובו נחתם גזר דינו של האדם: לפי המסורת, בראש השנה נידון האדם, וביום הכיפורים - נחתם גזר דינו, ומכאן אווירת היראה והחרדה המלווה את תפילות היום. אך יש ביום זה גם תחושה של תקווה להתחלה חדשה והבטחה למחילה: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם [ה'] לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא טז 30). תפילת נעילה בסיומו של היום מבטאת בקשה אחרונה ל"חתימה טובה", ומסתיימת בתקיעת שופר ובשירה - "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
ערב יום הכיפורים
חשיבות מיוחדת יש לשעות היום של ערב יום הכיפורים - ט' בתשרי. ערב יום הכיפורים כולל כמה מנהגים שנועדו להכין את האדם ליום הכיפורים: המנהג לפייס זה את זה ולבקש סליחה, וזאת מאחר שיום הכיפורים מכפר על חטאים שבין האדם לאלוהים - אך אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו ללא בקשת סליחה ופיוס. ביום זה יש המקיימים את טקס הכפרות, שבו תרנגול (או תרנגולת) - או סכום כסף - משמשים תחליף לאדם הנדון למיתה ומאפשרים לו להיכנס "לחיים טובים, ארוכים ולשלום". בשעות אחר הצהריים נוהגים לאכול ארוחה מַפְסֶקֶת - הארוחה שלפני הצום. אחרי הסעודה ולפני כניסת יום הכיפורים מדליקים נרות חג "של יום הכיפורים" ומברכים עליהם ברכת שהחיינו.
יום הכיפורים בבית המקדש
בתקופות שבהן בית המקדש היה קיים (עד לחורבן בית המקדש השני) היה ליום הכיפורים תוכן ייחודי, שונה לגמרי מיום הכיפורים בימינו. בתקופות אלה התבטא אופיו המיוחד של יום הכיפורים בטקס ארוך ומרשים שהתקיים בבית המקדש. את הטקס המיוחד הזה ניהל הכוהן הגדול, ובמהלכו היה עושה עבודות שונות בתוך בית המקדש שהיו קשורות להקרבת קרבנות, ובהם קרבנות מיוחדים (קרבנות חטאת) ליום הכיפורים. במהלך הטקס היה הכוהן הגדול מתוודה גם על החטאים שלו ושל משפחתו וגם על החטאים של עם ישראל. הטקס כלל גם טיהור של בית המקדש. לבני העם לא היה תפקיד בטקס זה של יום הכיפורים. הם היו רק הצופים: על פי המסופר במשנה, היו בני העם מקדימים לבוא לבית המקדש עוד לפני הזריחה כדי למצוא מקום בחצר בית המקדש ולראות את הכוהן הגדול בעבודת יום הכיפורים, שכללה ביום זה, ורק ביום זה, גם עבודה בקודש הקודשים של בית המקדש. רק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, ורק הכוהן הגדול - היה נכנס לקודש הקודשים, וגם זאת רק אחרי שהיה ממלא את הבית בעשן הקטורת. בזמן עבודת יום הכיפורים, ובפרט בזו שבקודש הקודשים, היה על הכוהן הגדול להקפיד הקפדה יתירה על מילוי כל ההוראות, כדי לסיים בהצלחה ולצאת בשלום מקודש הקודשים. כניסתו של הכוהן הגדול לקודש הקודשים הייתה "חוויה מיסטית מלווה בסכנה" והייתה כרוכה בחשש לחייו, ומכאן התיאור במשנה שהכוהן הגדול - "יום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש". וכאשר היה הכוהן הגדול מסיים את עבודתו ויוצא בשלום מקודש הקודשים, היה זה גם סימן שבני ישראל זכו לכפרה ולסליחה על חטאיהם.
יום הכיפורים במסורת ישראל
אחרי חורבן בית המקדש לא הייתה עוד אפשרות לקיים את עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים, והתפילות תפסו את מקומם של הטקסים ושל עבודת הקרבנות בבית המקדש. כדי לזכור ולהזכיר את הטקס המיוחד שהתקיים במקדש ביום הכיפורים, נכתבה תפילה מיוחדת הנקראת "סדר העבודה". תפילה זו של יום הכיפורים מתארת את הטקס על כל שלביו ופרטיו, והיא נחשבת לתפילה המרכזית ביום הכיפורים.
על פי המסורת, הצום ("עינוי הנפש") הוא הציווי המיוחד ליום הכיפורים, שבמהלכו מתעלמים מן הצרכים הגופניים ומקדישים את כל שעות היום לתפילה בבית הכנסת - כמעט ללא הפסקה. שילוב זה של צום ותפילה מופיע כבר במקרא כשתי פעולות שמטרתן לבטל גזירות רעות.
בליל יום הכיפורים לפני השקיעה נוהגים לומר בבית הכנסת תפילה מיוחדת בארמית - תפילת "כל נִדְרֵי" (=כל הַנְדָרִים) הנקראת כך לפי שתי המילים הפותחות אותה. תפילות יום הכיפורים ארוכות במיוחד, וכוללות קטעי סליחות רבים, פיוטים ואמירת וידויים. מקום חשוב בתפילות יום הכיפורים יש לווידוי, שעליו חוזרים כמה פעמים בכל אחת מתפילות יום הכיפורים. המתפלל מתוודה על חטאים שלו ושל כלל הציבור (לפי סדר הא"ב), תחילה באופן כללי - "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי..." - ואחר כך בצורה מפורטת יותר, תוך ציון התנהגויות שליליות כלפי הזולת: זלזול הורים ומורים, טיפשות פה, לשון הרע, עזות מצח, קלות ראש, רכילות, שנאת חינם ועוד.
יום הכיפורים הוא החג היחיד, והיום האחד בשנה, שבו נוהגים להתפלל חמש תפילות. התפילה החמישית המסיימת את יום הכיפורים היא תפילת נעילה.
"אבינו מלכנו"
תפילה מיוחדת לימים הנוראים (ובימי צום ותענית). את התפילה נוהגים לומר בית הכנסת לאחר תפילת עמידה בבוקר, בתפילת שחרית, ובתפילת מנחה. במרבית עדות ישראל אומרים תפילה זו בעמידה, מול ארון הקודש הפתוח, אין אומרים אותה בתפילות השבת - גם כאשר ראש השנה חל בשבת. אך בתפילת נעילה של יום הכיפורים אומרים "אבינו מלכנו" גם כאשר הוא חל בשבת.
ראשיתה של התפילה בשתי בקשות הנזכרות בתלמוד הבבלי ומיוחסות לרבי עקיבא: "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו". לשתי אלו נוספו עוד בקשות במהלך הדורות, שכל אחת מהן פותחת בצמד המילים "אבינו מלכנו":
"...אבינו מלכנו - שלח רפואה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עמך.
אבינו מלכנו - קרע רוע גזר דיננו.
אבינו מלכנו - זכרנו בזיכרון טוב לפניך.
אבינו מלכנו - חתמנו בספר חיים טובים.
- - - - -
אבינו מלכנו - מלא ידינו מברכותיך.
- - - - -
אבינו מלכנו - קבל ברחמים וברצון את תפילתנו.
אבינו מלכנו - פתח שערי שמים לתפילתנו.
- - - - -
אבינו מלכנו - תהא השעה הזאת שעת רחמים וְעֵת רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ.
- - - - -
אבינו מלכנו - חננו ועננו, כי אין בנו מעשים.
עֲשֵׂה עִמָנוּ צדקה וחסד - וְהוֹשִׁיעֵנוּ."
עוד ערכים בנושא - באתר זה:
• ועניתם את נפשותיכם
• טקס כפרות
• הימים הנוראים
• תפילות הימים הנוראים
העשרה - קישורים
על תפילת יום הכיפורים בבית היתומים של יאנוש קורצ'ק - באתר דעת.
רמב"ם, משנה תורה, הלכות עבודת יום הכיפורים - באתר מכון ממרא.
הנוסח הארמי (לא מנוקד) של תפילת "כל נדרי" בצירוף תמציתה בעברית - באתר התנועה ליהדות מתקדמת בישראל.
קטעי ספרות והגות ליום הכיפורים שליקטה חנה קציר, חברת קיבוץ משמר העמק - באתר שיטים - מכון החגים.
מאמר מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), תפילות יום הכיפורים - באתר ישיבת בית אל.
|
