דף הבית > חג הפסח
 
חג הפסח
  תקציר     פסח וחג הפסח  פסח וחג המצות  חג הפסח - חג האביב  ליל הסדר: לספר ביציאת מצרים  העשרה - קישורים  

תקציר

חג הפסח הוא הראשון משלושת החגים הנזכרים בתורה ונקראים "שלוש רְגָלִים" - פסח, שבועות  וסוכות.  שמו של החג בתורה - חג המצות, והוא נקרא גם חג האביב וחג החירות, וגם - זמן חירותנו.  שניים משמות החג - חג המצות, חג החירות - כמו גם טקס ליל הסדר וקריאת ההגדה מציינים את המשמעות ההיסטורית והלאומית של החג - יציאת מצרים והשחרור משעבוד לגאולה. לפיכך פותחים את קריאת ההגדה בקריאה: "השנה כאן - לשנה הבאה בארץ ישראל, השנה עבדים - לשנה הבאה בני חורין".  לחג הפסח יש גם משמעות חקלאית - חג האביב, שבו קוצרים את השעורה הראשונה, את קציר העומר.  פתיחתו ושיאו של חג הפסח - בטקס ליל הסדר, שבו סעודה חגיגית  ושתיית יין, שולחן סדר עם מצות וקערת פסח, וקריאה בהגדה תוך הֲסִבָּה על כרים.  חג הפסח נמשך שבעה ימים: היום הראשון והאחרון הם ימי חג, והימים שביניהם - ימי חול המועד. מעמדו של החג בזיכרון ההיסטורי העניק לחודש ניסן צביון חגיגי.  

פסח וחג הפסח
השם פסח מופיע בתיאור הפסח הראשון שנצטוו בני ישראל לחגוג לראשונה בלילה שבו יצאו ממצרים: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ: מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם. וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לה'" (שמות יב 11). המילה "פסח" בפסוק זה לא מתכוונת לחג הפסח, אלא לזבח הפסח - לַכֶּבֶשׂ שאותו זבחו ואכלו בני ישראל בלילה שלפני יציאת מצרים, ואשר היה לימים קרבן פסח. ועוד משמעות למילה פסח: בליל יציאת מצרים, בזמן מכת בכורות, ה' פָּסַח, דילג, על בתי בני ישראל - ובְכוֹרֵיהֶם לא מתו. שני הסברים אלו לשם החג מוצגים יחד בסיפור יציאת מצרים - "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל…" (שמות יב 27). כבר בתקופה שבית המקדש היה קיים לא יכלו כל תושבי הארץ לעלות לירושלים ולהקריב את קרבן הפסח. אלו נהגו ככל הנראה לאכול בביתם סעודה רגילה ולקוות שיוכלו להגיע לירושלים לפסח שני (לפי מדרש ספרי במדבר, "כל איש שהיה רחוק מן המקדש מכל סיבה... רשאי להקריב פסח שני" - יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, הוצאת מאגנס, תשנ"ה – 1995, עמ' 96). ובתקופה שאחרי חורבן בית המקדש השני נהגו לאכול בליל הפסח "גדי מקולס" - גדי  צלוי - כתחליף לקרבן הפסח,  ומנהג זה בא לידי ביטוי באחת מארבע הקושיות, הנזכרת במשנה אך אינה מופיעה בנוסח ההגדה: "שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה - כולו צלי".

פסח וחג המצות
בתורה נזכרים שני חגים: פסח - וחג המצות. בניגוד למקובל בלשון ימינו, פסח הנזכר במקרא אינו חג המצות: הפסח המקראי נחוג בערב ובליל החג הראשון (הוא ליל הסדר של ימינו), ושבעת ימי החג שאחריו הם "חג המצות". חג המצות קשור ליציאת מצרים: בני ישראל נאלצו לצאת בלילה בחיפזון, ולפיכך הבצק שהכינו לא הספיק להחמיץ, והם הספיקו לאפות רק מצות. חג המצות כולל שתי מצוות עיקריות: איסור החזקת חמץ ואכילתו, וממנו חובת ביעור חמץ וחובת  אכילת מצה: "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ" (שמות יב 16). אבל לפי קביעת חז"ל, חובה זו חלה על ליל החג הראשון בלבד, הוא ליל הסדר.  המצה מייצגת את ניגודו של החמץ: עיסה שיכולה להחמיץ - אך הכינו אותה כך שלא תחמיץ. היא עשויה מאחד מחמשת מיני הדגן  ועיקר מהותה - "לֶחֶם עֹנִי" (דברים טז 3): "לחם" הוא מאכל אפוי (לא מבושל ולא מטוגן), "עוני" משמעו - של עניים. לפיכך נקבע שאין לאפות מצה מבצק המכיל יין ושמן - שנחשבו מוצרים השמורים לעשירים.  אפיית המצה צריכה להיעשות באופן שלא יביא את הבצק לידי החמצה, ולשם כך יש הקפדה על כל שלבי ההכנה - טחינת התבואה, לישת הבצק, שימוש במים בטמפרטורה מתאימה  ומשך האפייה. יש המקדימים את ההקפדה לשלב הקציר - שמירת התבואה שנקצרה מכל מגע שהוא עם מים, ומצה מוקפדת זו נקראת: מצה שמורה. כדי שהמצה של ליל הסדר תיאכל בתיאבון, פסקו שאין לאכול מצה בערב פסח במשך כל היום - עד לסעודת ליל הסדר. ויש הנוהגים לצום בערב פסח כדי לאכול מצה לתיאבון בסעודת החג. 

חג הפסח - חג האביב
נוסף על המשמעות הלאומית וההיסטורית, יש לחג הפסח בתורה גם משמעות חקלאית של חג טבע: החג חל בחודש ניסן, "חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז 1), שהוא גם חודש הפריחה והלבלוב, ובו מתחיל קציר התבואה הראשון - קציר העומר. מדרש אגדה של חז"ל מציע מסביר את הקשר שבין יציאת מצרים ובין חודש האביב, שהוא - ורק הוא - כשר ומתאים לצאת בו לדרך "לא חמה (=שמש) קָשָׁה ולא צינה קשה". ולכן בחר ה' להוציא את עם ישראל ממצרים דווקא בחודש זה, "לא בתמוז - מפני השרב, ולא בטבת - מפני הצינה".  

ליל הסדר: לספר ביציאת מצרים
חג הפסח כולו, ובמיוחד טקס ליל הסדר וקריאת ההגדה, נועדו להדגיש את האירוע המכונן של ראשית האומה - יציאת מצרים - שהתרחש בלילה (דברים טז 1), וכך גם טקס ליל הסדר וקריאת ההגדה מתקיימים בלילה. תיאור החג במקורות מתקופת הבית השני מלמד כי אכילת קרבן הפסח בירושלים נעשתה במסגרת המשפחה המורחבת, וכמו בימינו - הייתה הסעודה מלווה בשתיית יין (אך בלי להזכיר את ארבע הכוסות), באכילת מצה, מרור וחרוסת ובקריאת הַלֵל. ועם זאת, החובה לספר ביציאת מצרים, שהיא מן התורה, אינה נזכרת במקורות אלו - "אין רמז לכך שנהגו לספר או ללמוד או לדרוש ביציאת מצרים"; ונראה כי החובה לספר ביציאת מצרים מקורה בתקופה שאחרי חורבן בית המקדש השני, והיא באה לידי ביטוי בהגדה של פסח.  החובה לספר ביציאת מצרים בליל הסדר ולקרוא פרקי הַלֵל ותודה על הגאולה נועדו ליצור אווירה שבה כל אחד מן המסובים חש כאילו השתתף באירוע עצמו, בבחינת "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".  גם ההֲסִבָּה בליל הסדר היא ביטוי לרעיון זה: "חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים... לפיכך כשסועד אדם בלילה זה, צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות". ההֲסִבָּה בזמן סעודת ליל הסדר היא אפוא ביטוי לשחרור מעבדות לחירות.
בקרב מקצת קהילות ישראל נהגו המסובים לשבת ליד שולחן הסדר ומקלות בידיהם, ויש שנהגו לאכול בשר צלוי בחיפזון רב כשהם יושבים על הרצפה, כדי לשחזר את הפסח הראשון של יציאת מצרים. 

עוד ערכים בנושא - באתר זה:
• הכשרת כלים לפסח
• תענית בכורות
• מצה שמורה
• חג הפסח של היהודים הקראים
• השירה בליל הסדר
• קערת הפסח
• פסח שני
• ביעור חמץ
• בדיקת חמץ
• מכירת חמץ
• קמחא דפסחא – מעות חיטים
• הגדה של פסח
• פסח


העשרה - קישורים

• מושגים ומנהגים לחג הפסח, דברי הגות ומן המקורות, הגדות הקיבוצים, שירים וסיפורים - באתר שיטים - מכון החגים.

• דינים והלכות הקשורים לחג הפסח - באתר דעת.

• מאמר של הרב ש"י זווין על חג הפסח ועל השם פסח במקרא ובלשון חז"ל - באתר דעת.

• הסברים על סידור קערת הפסח לפי מנהג האר"י ולפי הגר"א, והסברים על המשמעות הסמלית של המזונות בקערה - באתר דעת.

• על זבח פסח, סדר הפסח וחג המצות של השומרונים - באתר השומרונים בישראל.

 

חג הפסח הוא הראשון מכיוון שהוא חל בחודש ניסן, שהוא, על פי הלוח הקדום שבתורה, "רִאשׁוֹן… לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב 2).
בקידוש על היין בליל הסדר ובחג וכן בתפילות חג הפסח אומרים: "ותיתן לנו ה' אלוהינו באהבה את יום חג המצות הזה, זמן חירותנו, מקרא קודש זכר ליציאת מצרים."
כך בתרגום לעברית. ובמקור, בארמית: "השתא הכא - לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עַבְדֵי - לשנה הבא בני חורין."
ואילו חג השבועות הוא חג קציר החיטים, המבשילות ונקצרות מאוחר יותר מן השעורים.
סעודת ליל הסדר מבוססת על מרכיביה של סעודת הקרבן שכללה בשר, לחם וירק - בהתאמות המתחייבות לחג הפסח: הלחם - הוא מצה; הירק - מרור; ובזמן שבית המקדש היה קיים - הבשר היה קרבן פסח.
סעודה ליל הסדר דומה לסעודות החגיגיות שהיו נהוגות בעולם ההלניסטי בתקופת המשנה, וכללו אכילה, שתיית יין, השתרעות על כרים (הֲסִבָּה) וסימפוזיון. מבנה זה של סעודה הותאם בידי חז"ל למסורת היהודית, לדוגמה - שתיית ארבע כוסות יין מלווה בברכות ומשובצת בקריאת חלקי ההגדה, ובכלל זה הקידוש (שמואל וזאב ספראי, הגדה של פסח - הגדת חז"ל, הוצאת כרטא, תשנ"ח - 1988, עמ' 48).
לפיכך נוהגים להמעיט במנהגי אבלות בחודש ניסן: לפי ההלכה לא צמים בחודש ניסן ואין מספידין את הנפטרים. וגם בתפילה במשך החודש לא אומרים פרקי תחנון. בתלמוד הירושלמי נאמר כי חודש ניסן הוא החודש שבו נגאלו בני ישראל ממצרים ובו הם עתיקים להיגאל (תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, דף יא עמ' א). ואולם לפי התלמוד הבבלי, בני ישראל נגאלו בחודש ניסן, אך גאולתם העתידית תהיה בחודש תשרי - החודש הראשון למניין החודשים בלוח העברי שמקורו בבבל (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף יא עמ' א).
משנה, מסכת ביצה, פרק ב משנה ז. והיו שאכלו בשר בקר צלוי כדי להבדיל בין האכילה שהיא זכר לקרבן הפסח ובין הקרבן עצמו (תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, דף ז הלכה א).
משנה, מסכת פסחים, פרק י משנה ד.
"בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לה'... וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה' (ויקרא כג 5).
להבחנה זו בין פסח לחג המצות יש ביטוי ביצירתו ההלכתית הגדולה של רמב"ם - משנה תורה: את ההלכות הקשורות לפסח - לקרבן הפסח - שיבץ רמב"ם בספר קרבנות, ואילו את ההלכות הקשורות לחמץ ומצה - בספר זמנים.
נקודת המוצא של חז"ל לקביעה זו היא סתירה בין שני פסוקים בתורה, בין הפסוק הקובע כי יש לאכול מצה שבעה ימים (שמות יב 15) ובין הפסוק הקובע כי יש לאכול מצה שישה ימים (דברים טז 8). מכאן הסיקו חז"ל כי חובת אכילת מצה היא רק בחג הראשון. זאת לפי אחד מן הכללים (י"ג מידות) שבהם התורה נדרשת: אם היום השביעי יצא מכלל החובה לאכול מצה, כך גם שאר הימים - להוציא ליל החג הראשון, שעליו נאמר: "בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת" (שמות יב 18) (מדרש הלכה לספר ויקרא - ספרא, פרשת אמור פרק ט, ג).
חיטים, שעורים, כוסמת, שיפון ושיבולת שועל (משנה, מסכת פסחים, פרק ב משנה ה). אך משום "הידור מצווה" נוהגים לאפות מצות מקמח חיטים בלבד.
מכילתא דרבי ישמעאל, בא, פסחא, פרשה י. ויש המפרשים: "לחם עוני" - מלשון עינוי - ולפי זה המצה נקראת כך על שם העינוי שהתענו בני ישראל במצרים (ספרי לספר דברים, פסקה ק"ל) ; לחם עוני - ש"עונין עליו דברים הרבה" - שמאריכים בדברים עליו במסגרת ההגדה (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קטו עמ' ב); לחם עוני - שאותו אופים כפי שנוהגים העניים בכל השנה - היינו: כאשר הבעל עוזר לאשתו באפייה (מכילתא, שם). החובה לאכול מצה שנילושה רק במים (ולא ביין או בשמן או בדבש) נוגעת רק לאכילת מצה בליל הסדר, בחג הראשון. אך בשאר ימי החג יש המתירים לאכול מצות שעיסתן כוללת מיץ או יין - בתנאי שלא החמיצו.
המושג "מים שלָנוּ" קשור לטמפרטורת המים שבהם משתמשים לאפיית מצה: מים שנשאבו מן הבאר בערב ולָנוּ, הושארו במשך כל הלילה, כדי שיהיו בטמפרטורה המתאימה (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מב עמ' א). לאפיית מצה יש להשתמש במים צוננים - לא רותחים ולא פושרים - כדי למנוע החמצה (תוספתא, מסכת פסחים, פרק ג הלכה ה).
שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תעא סעיף ב, סימן תע סעיף ג.
מדרש במדבר רבה, פרשה ג סימן ו.
שמואל וזאב ספראי, הגדה של פסח - הגדת חז"ל, עמ' 16.
משנה, סדר מועד, מסכת פסחים, פרק עשירי משנה ה.
רמב"ם, משנה תורה, סדר זמנים, הלכות חמץ ומצה, פרק ז הלכה ז. "דרך עבדים להיות אוכלין מעומד, וכאן - להיות אוכלין מסובין, להודיע שיצאו מעבדות לחירות" (תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק י הלכה א).
וכך מתארת התורה את הפסח הראשון של יציאת מצרים: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה'" (שמות יב 11).

 

     מושגים והערות
  

 
מעט יוצרים לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.