דף הבית > רש"י
 
רש"י
תקציר  תולדות חייו   אישיותו של רש"י  רש"י הבלשן  רש"י הפרשן  העשרה - קישורים  

תקציר
רש"י - רבי שלמה יצחקי (1040 - 1105) - היה אחד הפרשנים החשובים של המקרא וגדול פרשני התלמוד "אור גדול, לא נראה כמוהו לאור עיניים". רש"י נולד ופעל בעיר טרואה שבצרפת, ואת עיקר השכלתו בתחומי היהדות קיבל בישיבות גרמניה. נוסף על רוחב ידיעותיו וגדולתו ביהדות היה רש"י "איש העולם הגדול": הוא שלט בכמה שפות והיה בעל ידע רב בתחומי החקלאות, המסחר ומלאכות שונות. רש"י קשר קשרים גם עם קהילות היהודים באשכנז וגם עם סביבתו הנוצרית - עם שליטים, סוחרים ואנשי דת נוצרים.  הישיבה שהקים רש"י בטרואה הייתה חדשנית ופתוחה בהשוואה לישיבות אשכנז השמרניות, והיא משכה אליה תלמידים רבים. רש"י היה גם איש לשון ובלשן (בלי קשר לכתב רש"י), מנהיג ופוסק הלכה. הוא היה דמות מרכזית בתרבות יהודי אשכנז, והשפעתו קיימת מעבר לזמנו ולמקומו "בכל תפוצות ישראל". 

תולדות חייו
רש"י נולד בשנת 1040 (או 1041) בעיר טרואה (טרוייש) באזור שמפניה שבצרפת. על הוריו אין בידינו מידע. אביו היה כנראה אדם למדן, ורש"י מזכיר אותו בפירושו לתלמוד. נראה שרש"י היה בן יחיד להוריו. על פי אחת האגדות היו הוריו חשוכי בנים, ואמו הרתה וילדה אותו בזכות אמונתו הגדולה של אביו. על הולדת רש"י יש אגדות רבות. אחת מהן מספרת על הנס שאירע לאמו כשהייתה בחודשי הריונה האחרונים: מרכבת סוסים נכנסה לסמטה הצרה שבה הלכה ואיימה למחוץ אותה. כדי להינצל מפגיעת הסוסים נצמדה אמו של רש"י לקיר אחד הבתים, ובדרך נס נוצרה גומחה בקיר, וכך נצלו האם והתינוק. האגדות הרבות שנרקמו סביב לידתו של רש"י אופייניות לעולמה התרבותי של החברה בימי הביניים, אך אין להן כל עדות ממקורות היסטוריים.

רש"י נשא אישה כשהיה כבן שמונה עשרה, ונולדו להם שלוש בנות. הבנות היו ככל הנראה משכילות ונישאו לתלמידי חכמים. שתיים מבנותיו ידועות בשמותיהן - יוכבד ומרים. ליוכבד ולבעלה ר' מאיר היו שתי בנות וארבעה בנים. שניים מהם - נכדיו של רש"י - נעשו גדולים בתורה בצרפת (ובכלל): רשב"ם  ורבנו תם. מרים, בתו השנייה של רש"י, נישאה לר' יהודה וילדה בן ושמו יום טוב, ושתי בנות - אלווינה ורחל.  כאמור, רש"י חי ופעל רוב שנות חייו בעיר הולדתו טרואה, באזור שמפניה. וכמו רבים מתושבי האזור, גם הוא התפרנס כנראה מגידול כרמים ליין.

אחרי נישואיו עזב רש"י את צרפת ועבר ללמוד בישיבות בגרמניה (שם גם נולדו בנותיו). תחילה למד בישיבה בעיר מַגֵנְצָא, ולאחר מכן בעיר ווֹרְמַיְזָא.  הלימוד בישיבות גרמניה והשהייה בארץ זו תרמו לעיצוב אישיותו כפרשן, כמורה וכמנהיג. ישיבות גרמניה באותה תקופה משכו אליהן תלמידים מרחבי הפזורה היהודית ואפשרו לרש"י להכיר מסורות ומנהגים של קהילות שונות,  ובהן המסורת הבבלית של לימוד התלמוד והמסורת האיטלקית, שהייתה קרובה לזו הארץ -ישראלית הקדומה, ובאמצעותה נחשף רש"י בין השאר, לפיוט. תקופת לימודיו בגרמניה הייתה רצופה בקשיים כלכליים: רש"י רצה להשקיע את רוב זמנו בלימוד, אך נאלץ לעבוד כדי לפרנס את אשתו ובנותיו. כורח הפרנסה הפגיש את רש"י עם הסביבה הנוצרית שבה חי: מַגֵנְצָא ווֹרְמַיְזָא היו באותה תקופה ערי מסחר חשובות, והן משכו אליהן - באמצעות הירידים - סוחרים, חקלאים ובעלי מלאכה. היכרות זו עם סביבתו ועם ענייני מסחר, חקלאות ומלאכה באה לידי ביטוי בפירושיו לתנ"ך  ולתלמוד הבבלי, הכוללים אלפי מילים ומונחים בגרמנית ובצרפתית עתיקה הקשורות לריאליה של התקופה. רש"י – ר' שלמה יצחקי - נפטר בגיל 65 (כ"ט בתמוז שנת 1105) ומקום קבורתו לא נודע.

אישיותו של רש"י
"שתי תכונות אופי בולטות ביותר באישיותו של רש"י והן עוברות כחוט השני בכל מפעלו: פשטות וענווה. "למרות היקף ידיעותיו ושליטתו המרשימה בתחומים ובנושאים רבים לא היסס רש"י להודות באי ידיעתו, ופעמים רבות מוצאים בפירושיו את הביטויים: "אינני יודע מה פירושו", "אינני יודע מה בא ללמדנו", "לא ידעתי". רש"י עודד את תלמידיו לחשיבה עצמאית ולביקורת, והדגיש את חיפוש האמת. הוא היה מוכן לקבל ביקורת ואף להודות בשגיאות. וכך מוצאים בדבריו של רש"י ביטויים כמו: "וטועה הייתי", "ושגיתי". עם זאת, רש"י לא נרתע מנקיטת עמדות ברורות "מתוך ביטחון מלא וללא היסוסים" בענייני הלכה, גם בניגוד לדעתם של חכמים אחרים בני דורו. לדוגמה: רש"י יצא נגד מנהגי אשכנז שסתרו את ההלכה שבתלמוד הבבלי ולא היסס לבטלם. רש"י גם פעל לשיפור מעמדן של הנשים: הוא כתב בשבח האישה והחמיר מאוד עם גברים ובעלים שביטלו הבטחת אירוסין, תבעו גירושין ללא הצדקה או התחמקו מתשלום לגרושותיהם. רש"י גם נודע כאוהב שלום ורודף שלום, וגילה יחס מקל ואוהד לאותם יהודים שהתנצרו באופן זמני ובלחץ הנסיבות וביקשו לאחר מכן לחזור ליהדותם.

רש"י הבלשן
רש"י היה בעל ידע רב בתחום הלשון ושלט בכמה שפות: עברית, ארמית, גרמנית וצרפתית. רש"י חידש יותר מ- 1,300 מילים בעברית; חלקן מילים חדשות לגמרי - התרסה, הצלחה, תגבורת - וחלקן מילים קיימות שרש"י נתן להן משמעות חדשה, כגון - צימאון (=צמא), כפוף (=נכנע), ניקוד (בתחום הדקדוק) ועוד. רש"י פירש מילים יחידאיות במקרא (צפיחית, משקוף, תתעמר ועוד), עסק בתחביר הלשון העברית וגם קבע כללים בדקדוק. פירושיו של רש"י לתנ"ך ולתלמוד הבבלי משמשים מקור חשוב ללימוד הצרפתית העתיקה (בת זמנו של רש"י): בפירושים אלה נזכרים
כ- 3,000 שמות של חפצים, כלים, מכשירים, צמחים ובעלי חיים בצרפתית עתיקה, לדוגמה: קוט (שמלה), בודיקיש (אבטיחים), גרינוליירא (צפרדע), ורדורא (עלה ירוק), פומילש (תפוחים).

רש"י הפרשן
יצירתו של רש"י ופרשנותו כללו את רוב תחומי היצירה היהודית בימיו - תנ"ך, תלמוד, הלכה ופיוט: "אין לתאר את לימוד הגמרא (=התלמוד), את פרשנותה ואת ספרות ההלכה בכללותה בקהילות אשכנז... בלא פירושו של רש"י."
פירושיו למקרא: רש"י פירש את כל ספרי המקרא, והיה הפרשן העיקרי של האסכולה (השיטה) הצרפתית. בפרשנותו למקרא, ובעיקר בפירושו לתורה, השתמש רש"י במדרשי חז"ל, ובהם קבצים שנתחברו מאות שנים לפניו. במהלך השנים ובשל תפוצתו הגדולה של פירוש רש"י נשתרבבו הערותיהם של מעתיקים לפירושיו המקוריים. בימינו יצאו לאור מהדורות מדעיות של המקרא, המביאות את פירושיו המקוריים של רש"י על פי בדיקות והשוואות של כתבי יד.  פירוש רש"י לתורה הוא הספר העברי הראשון שהגיע לידינו בדפוס (בכתב רש"י) ובו ציון תאריך הדפסתו:שנת רל"ה - 1475 (370 שנה לאחר מותו של רש"י). גם פרשנים ומלומדים נוצרים השתמשו בפירושיו של רש"י למקרא, לדוגמה: ניקולאוס מלירה, שחי במאה 13 - 14 בעיר לירה שבצרפת והיה מגדולי הפרשנים הנוצרים של המקרא.
פירושיו לתלמוד: פירוש רש"י לתלמוד הבבלי "נמנה עם מיטב היצירה העברית שבכל הדורות, ולהישגו הפרשני אין מתחרה". מאז המהדורה המודפסת הראשונה של התלמוד בשלמותו, היה פירוש רש"י לחלק בלתי נפרד מדף התלמוד ומלימודו. בזכות פירוש רש"י הפך לימודו של התלמוד "ליסוד החיים ... של היהודים" והוא מהווה עד היום נדבך מרכזי בלימוד התורה. וכל זאת בשל תכונותיו הייחודיות של פירוש רש"י לתלמוד: רש"י מציע פירוש כולל לסוגיה כולה, ולא רק לקטעים הקשים, בלשון קצרה ובהירה. זאת ועוד: פירושו לתלמוד מציע הבנה כללית ללומד המתחיל לצד הבנת המורכבת ללומד המעמיק.

עוד ערכים בנושא - באתר זה:
• כתב רש"י
• תפילין של רש"י ותפילין של רבנו תם



העשרה - קישורים

כמה פרטים מעניינים על רש"י כולל תמונות של בית מדרשו - אתר Shofer news.

 על אודות תולדות חייו, מוריו, פירושיו, השפעתו, וציור של בית מדרשו (אנגלית) - אתר של Jewish Encyclopedia.

אגדות על רש"י ועל בנותיו - באתר רשת אמי"ת.

מאמר של יוסף י' הכהן על ראשית הדפוס העברי וראשוני המדפיסים, ובכלל זה על הספר העברי הראשון - תורה עם פירוש רש"י - באתר דעת.

מאמר של אברהם גרוסמן על רש"י, "לו משפט הבכורה", במלאות 900 שנה לפטירתו, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.

הקלטות ווידיאו של ההרצאות שהתקיימו במסגרת כנס בינלאומי על רש"י - דמותו, יצירתו והשפעתו לדורות, תמוז תשס"ה - יולי 2005, במלאות 900 שנה לפטירתו של רש"י. הכנס נערך ביוזמת האקדמיה הישראלית למדעים, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל והאוניברסיטה העברית בירושלים - באתר מרכז שזר.

 

 

כך תיאר את רש"י חכם ספרדי מן המאה ה- 12 - ר' אברהם אבן דאוד (הראב"ד הראשון) בספרו "ספר הקבלה".
אברהם גרוסמן, "הרקע ההיסטורי - הסביבה שבה חי, פעל ויצר רש"י", בתוך: נחמה ליבוביץ ומשה ארנד, פירוש רש"י לתורה, האוניברסיטה הפתוחה, תש"ן - 1990, כרך שני, יחידה י, עמ' 501.
חיים הלל בן ששון, תולדות עם ישראל בימי הביניים, הוצאת דביר, תשכ"ט - 1969, עמ' 81.
"לשון אבא מורי מנוחתו כבוד" (פירוש רש"י לתלמוד הבבלי, מסכת עבודה זרה, דף עה עמ' א). "לו היה האב גדול מאוד בתורה, קשה להניח שבפירושיו למקרא, לתלמוד, ובמאות תשובותיו, לא היה רש"י מזכירו יותר מאשר פעם אחת" (אברהם גרוסמן, שם, עמ' 509).
על פי אגדה זו, היה אביו של רש"י סוחר באבני חן. הבישוף המקומי ביקש לקשט את הכנסייה באחת מן האבנים, אך אביו של רש"י סירב למכור את האבן, גם לא במחיר גבוה, כדי שלא לגרום לחילול השם. כדי לא להסתבך עם רשויות הכנסייה - זרק האב את האבן היקרה לנהר. ואז יצאה בת קול מן השמים ואמרה: "יצחק, יען כי הקרבת אבן יקרה למען אמונתך, תזכה באבן יקרה בדמות בן שזוהרו יאיר את חיי היהודים ואת מחשבתם לעד" (חיים פרל, רש"י, הוצאת עידנים, ידיעות אחרונות, תשנ"ב - 1992, עמ' 18 - 19).
חיים פרל, שם. על בסיס אגדה זו כתב המשורר שאול טשרניחובסקי את הבלדה "קיר הפלא אשר בווֶרְמַיְזָא". לאגדה זו אין כול בסיס במציאות, שכן רש"י נולד בעיר טרואה שבצרפת.
יש הסבורים כי הייתה לרש"י בת רביעית שנפטרה בצעירותה. לבתו השלישית קראו ככל הנראה רחל.
סביר להניח שרש"י עצמו ביקר בירידים והכיר את כללי המסחר שלהם, כפי שעולה, לדוגמה, מפרשנותו למושג "רוכלת העמים" (יחזקאל כז 3): "כך היה מנהגם: סוחרים הבאין לה (=לעיר), זה מצפון וזה מדרום, לא היו רשאין לעשות סחורה זה עם זה, אלא יושבי העיר לוקחין מזה ומוכרין לזה."
אברהם גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים - קורותיהם, דרכם בהנהגת הציבור, יצירתם התורנית, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ה - 1995, עמ' 136.
הביטוי "לא ידעתי" מופיע יותר מ- 60 פעם בפירוש רש"י למקרא, דוגמת פירושיו לפסוקים האלה: בראשית ל 11, שמות כד 13, במדבר כא 11, יהושע יח 15, שמואל ב יח 29, ישעיהו יג 21, ירמיהו נב 20.
דוגמאות לביטויים שבהם מודה רש"י כי טעה: "וגם אני הייתי נוהג בו היתר עד עתה... וטועה הייתי... אני כבר נשאלתי על זאת כמה שנים והשיבותי... ושגיתי בה... אבל עתה יישר כוחו של אחי (=השואל) שלמדתי מפלפולו... וחוזרני בי מבראשונה". דוגמה למנהג אשכנז שלא תאם את ההלכה התלמודית: מנהג הפרשת חלה שהיה נהוג באשכנז (אברהם גרוסמן, "הרקע ההיסטורי - הסביבה שבה חי, פעל ויצר רש"י", בתוך: נחמה ליבוביץ ומשה ארנד, פירוש רש"י לתורה, האוניברסיטה הפתוחה, תש"ן - 1990, כרך שני, יחידה י, עמ' 516 - 518).
על יחסו של רש"י לנשים ולסוגיות הקשורות לנישואין, לגירושין, לייבום וכיו"ב - ראה: אברהם גרוסמן, חסידות ומורדות, מרכז זלמן שז"ר, תשס"א - 2001, עמ' 160, 162, 406, 502.
רש"י טבע את האמרה "אם אין שלום - אין כלום" בפירושו לספר ויקרא כו 6.
וזאת בעיקר על רקע מסע הצלב הראשון, שבמהלכו הושמדו קהילות רבות באשכנז, ויהודים שביקשו להציל את עצמם ואת משפחתם נדרשו להתנצר. רש"י פסק כי במקרים שכאלה יש להקל על המומרים לשוב ליהדות ולא להזכיר להם את התנצרותם על מנת שלא לפגוע בהם (אברהם גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים - קורותיהם, דרכם בהנהגת הציבור, יצירתם התורנית, הוצאת י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשנ"ה - 1995, עמ' 151 - 154).
רק שבעה פיוטים של רש"י שרדו והגיעו לידינו, והם פיוטי סליחה. בפיוטים אלה מתגלה רגישותו של רש"י לסבלות היהודים, כנראה על רקע מסע הצלב הראשון.
אברהם גרוסמן, שם, עמ' 175.
פירושי רש"י לספרים עזרא, נחמיה, דברי הימים וסוף ספר איוב לא שרדו כנראה. הפירושים המצויים כיום לספרים אלה ומיוחסים לרש"י הם ככל הנראה פירושים של תלמידיו, שעיבדו את פירושיו ואף הוסיפו עליהם (אברהם גרוסמן, "הרקע ההיסטורי - הסביבה שבה חי, פעל ויצר רש"י", בתוך: נחמה ליבוביץ ומשה ארנד, פירוש רש"י לתורה, האוניברסיטה הפתוחה, תש"ן - 1990, כרך שני, יחידה י, עמ' 526).
רש"י שילב בפרשנותו את המדרשים בדרכים שונות: לפעמים בציטוט מדויק, ולפעמים לא ציטט כלל אלא הביא את דברי המדרש בלשונו. רש"י לא ציטט את שמות הדרשנים או את קובצי המדרשים שבהם השתמש. זאת ועוד: במדרשים המציגים מחלוקת לא הביא רש"י את הדעות השונות אלא הכריע ביניהן והביא את זו שנראתה לו, או צירף את הדעות ושילב אותן.
מהדורות מדעיות: מקראות גדולות - הכתר, מהדיר ועורך מקראי: מנחם כהן, הוצאת בר אילן, תשנ"ז - 1997. מקראות גדולות - תורת חיים, הוצאת מוסד הרב קוק, תשמ"ו - 1986.
הספר נדפס בפארמה שבאיטליה על ידי אברהם בן יצחק בן גרטון. בקולופון של הספר צוין התאריך המדויק שבו הושלמה מלאכת ההדפסה: י' באדר רל"ה (17 בפברואר 1475). הספר נדפס בשלוש מאות העתקים, שאותם העביר המדפיס לספרד, ארץ מולדתו. בעקבות גירוש ספרד אבדו עותקיו של הספר, והעותק היחידי ששרד נמצא כיום בספרייה העיר פארמה. מהדורה פקסימילית של עותק זה יצאה לאור בירושלים בשנת תשכ"ט – 1969 עם מבוא על ראשיתו של הדפוס העברי וראשוני המדפיסים באיטליה מאת י' יוסף כהן.
אברהם גרוסמן, שם, עמ' 527. רש"י פירש את מרבית מסכתות התלמוד אך כנראה לא את כולן: הפירושים המופיעים כפירוש רש"י במסכתות תענית, נדרים, נזיר ומועד קטן לא נכתבו על ידו.
המהדורה השלמה של כל התלמוד הבבלי - כולל פירוש רש"י ובעלי התוספות - הודפסה בשנים 1520 - 1523 בוונציה בדפוס דניאל בומברג.

 

     מושגים והערות
  

 
מעט יוצרים לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: צור, יעל; קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.