דף הבית > יום טוב שני של גלויות
 
יום טוב שני של גלויות

לפי המסורת, היהודים בחוץ לארץ (בתפוצות - בגלויות) חוגגים כל חג יומיים, להוציא את ראש השנה (שנחוג יומיים גם בארץ) ואת יום הכיפורים. יום החג השני, שנוסף על החג הראשון, נקרא לפיכך "יום טוב שני של גלויות". מסורת זו מקורה בתקופת הבית השני, שבה לא היה לוח קבוע, וראשי חודשים נקבעו מדי חודש בחודשו בידי הסנהדרין שישבה בירושלים. מירושלים יצאו שליחים לכל ערי ישראל כדי להודיע על מועד ראש החודש, אבל לא הייתה אפשרות להודיע לכל יהודי התפוצות. מחמת הספק לגבי מועד החג בתפוצות, היו היהודים חוגגים כל חג יומיים, היינו: על מועד החג המשוער היו מוסיפים עוד יום חג - ליתר ביטחון. מאז שנקבע הלוח העברי (במאה ה- 4 לספירה, בטבריה) הייתה אפשרות גם ליהודי התפוצות לדייק ולחוג כל חג בדיוק בתאריך הנכון. ובכל זאת קבעו חכמים, כי יהודי התפוצות ישמרו על מנהגם וימשיכו לחגוג את החגים במשך יומיים - כולל יום טוב שני של גלויות.
וכך פסק רמב"ם: "זה שאנו עושין בחוצה לארץ כל יום טוב מאילו שני ימים מנהג הוא... מדברים שנתחדשו בגלות, ואין עושין בני ארץ ישראל שני ימים טובים אלא בראש השנה בלבד... יום טוב שני - אף על פי  שהוא מדברי סופרים, כל דבר שאסור ב[יום טוב]ראשון - אסור בשני..".

רמב"ם, משנה תורה, ספר זמנים, הלכות יום טוב, פרק ראשון א הלכות כא-כב. דברי סופרים: תקנות שקבעו חכמים כתוספת לציוויים הנזכרים בתורה.

 

     מושגים והערות
  

 
לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.