דף הבית > מרד בר כוכבא
 
מרד בר כוכבא
תקציר  הרקע למרד בר כוכבא  הנהגת המרד  מהלך המרד  תוצאות מרד בר כוכבא  מרד בר כוכבא בתודעה ההיסטורית  העשרה - קישורים  

תקציר
מרד בר כוכבא ברומאים פרץ בקיץ שנת 132 לספירה ונמשך כשלוש שנים, עד חודש אב שנת 135. מנהיגו של המרד היה שמעון בר כוכבא (בן כוסבא), והוא זכה בתמיכתו הנלהבת של המנהיג הרוחני, רבי עקיבא. המרד החל בירושלים והתפשט באזור יהודה, שם היה רובו ועיקרו של המרד. מרד בר כוכבא היה השיא והסיום של התקוממות היהודית נגד שלטון זר בארץ ישראל - עד לימינו: "הייתה זו הפעם האחרונה, עד קום מדינת ישראל בדורנו, בה ניסה העם היהודי להשיב לעצמו את חירותו המדינית במלחמה רבת היקף". בשלב הראשון הצליחו המורדים לכבוש את ירושלים ולהקים בה שלטון יהודי,  אבל בתום כשלוש שנות לחימה דוכא המרד באכזריות, והיישוב היהודי ביהודה נחרב.
מקורות המידע הקיימים על מרד בר כוכבא מועטים ומקוטעים, וגם המסמכים שהתגלו בעשרות השנים האחרונות אינם מציגים תמונה ברורה לגבי נסיבות המרד ומהלכיו, ועדיין רב הנסתר על הנגלה בפרשת המלחמה האחרונה של היהודים ברומאים.  

הרקע למרד בר כוכבא
מרד בר כוכבא פרץ בתקופת שלטונו של הקיסר הדריאנוס (117 - 138 לספירה) בשל שתי סיבות עיקריות: האיסור על ברית המילה והחלטתו של הקיסר לשקם את ירושלים ההרוסה לעיר רומית עם מקדש אלילי. יש לציין כי תחילה תלו היהודים תקוות רבות בהדריאנוס, ששאף "להגיע לידי הסדר עם היהודים בדרכי שלום ונועם", אך נראה שציפה מהם להסכמות שהיו מנוגדות לדת היהודית - מבלי שאולי ידע על כך. האיסור על ברית המילה לא נבע מהתנגדות לדת היהודית, אלא מן התרבות ההלינסטית, שהעריצה את יופיו של גוף האדם ושלמותו והתנגדה להשחתתו. פגישות שהתקיימו בין מנהיגי היישוב היהודי ובין הקיסר בעת ביקורו בארץ (129 לספירה) לא הועילו, והקיסר סירב לבטל את האיסור על המילה. נראה שבאותו הזמן החליט גם לשקם את הריסות ירושלים כעיר רומית - איליה קפיטולינה, שבמרכזה, על הר הבית, מקדש אלילי. החלטות אלו של הדריאנוס הגבירו את התסיסה בקרב יהודי ארץ ישראל נגד השלטון הרומי, ובקיץ שנת 132 פרץ המרד. היסטוריונים עומדים על ההבדלים בין המרד הגדול לבין מרד בר כוכבא - שתי מלחמות ברומאים שנסתיימו בכישלון צורב ובתוצאות קשות לעם ישראל.  נראה כי למרד בר כוכבא - שלא כמו למרד הגדול - היו אכן סיבות קונקרטיות, ממשיות. אבל מבחינת מעמדה המדיני והצבאי של האימפריה הרומית לא הייתה זו שעה מתאימה למרד.

הנהגת המרד
שמעון בר כוכבא היה המפקד הצבאי והמנהיג המדיני של המרד. בתעודות רשמיות ובאיגרות מתקופת המרד נקרא בר כוכבא בשם "נשיא". נראה כי לצד בר כוכבא, שהיה מנהיג צבאי ומדיני, היה רבי עקיבא מנהיגו הרוחני של המרד, והוא שהכתיר את בר כוכבא בתואר "המלך המשיח", ויש הסבורים כי עמדתו של רבי עקיבא ביטאה את עמדת החכמים: "רק התמיכה הבלתי מסויגת של הנהגת החכמים יש בה כדי להסביר את עוצמתו של מרד בר כוכבא ואת אחדותו של העם מאחורי הנהגתו של מרד בר כוכבא". עוד מנהיג ששמו מופיע על גבי מטבעות מתקופת המרד הוא אלעזר הכוהן. זהותו לא ברורה, וייתכן שהכוונה לאלעזר המודעי ממודיעין, שלפי המקורות שהה עם בר כוכבא בשלב האחרון של המרד, במצור על העיר ביתר. שמו של אלעזר הכוהן מופיע במקצת המטבעות לצד שמו של בר כוכבא, אולי כסמל למנהיגות המסורתית בעם ישראל - נשיא (או מלך) לצד כוהן גדול.

מהלך המרד
למרד בר כוכבא קדמה התארגנות מדוקדקת שהתנהלה בסתר וכללה הכנת כמויות גדולות של נשק, חפירת מערכת תת קרקעית של חדרים, מנהרות ומחסנים, ואגירת מזון. גם עיתוי המרד לא היה מקרי, והוא פרץ אחרי שהקיסר הדריאנוס סיים את ביקורו בסוריה ועזב את האזור יחד עם כוחותיו. מאחר שכל ההכנות למרד נעשו בסתר, הצליחו המורדים להפתיע את הרומאים, והכוחות המועטים שהיו באותו הזמן בארץ לא עמדו בפני בר כוכבא וחייליו. הלוחמים היהודים, שנקטו בטקטיקה של לחימה זעירה (גרילה), הצליחו בתחילת המרד לגרום לאבדות רבות בקרב הכוחות הרומיים, ואלו הזעיקו תגבורות מן הפרובינציות הקרובות (בעיקר מסוריה ומצרים).
למרד בר כוכבא היו שלושה שלבים עיקריים: השלב הראשון, כיבוש ירושלים, היה "גולת הכותרת של המרד", שכן הפיכתה לעיר רומית הייתה גורם מרכזי למרד, "ושחרור ירושלים היה הסמל המובהק ביותר לחידוש העצמאות המדינית". שלב זה נמשך כשנה ויותר. בשלב השני של המרד התנהלה המלחמה בין המורדים ובין יחידות הצבא הרומי  - מסוריה, מצרים ואירופה - שגויסו לדיכוי המרד. בראש היחידות שהגיעו מאירופה עמד אחד המצביאים הרומיים הגדולים - יוליוס סוורוס. הוא הגיע לארץ ישראל בסוף שנת 133 לספירה, ותוך שנה דחק את המורדים לביתר והביא למפנה במלחמה לטובת הרומאים. השלב השלישי והמכריע החל בסתיו שנת 134 לספירה במלחמה על העיר ביתר, מעוזם האחרון של לוחמי בר כוכבא. בעיר התרכזו פליטים רבים ולוחמים - ובראשם בר כוכבא עצמו. אחרי מצור קשה וממושך של הרומאים על העיר וניתוקה ממקורות מים, נפלה ביתר בקיץ שנת 135, לפי המסורת היהודית - בתשעה באב, וכל יושביה ולוחמיה נהרגו או הומתו, עד כדי כך "שלא נמלטה ממנה נשמה".

תוצאות מרד בר כוכבא
תוצאות המרד היו קשות ביותר: הרומאים ספגו אמנם אבדות רבות, אך ליהודים הייתה זו "הגדולה שבמלחמות זה דורות", שהביאה לחורבן והרס גדולים יותר מאלו של המרד הגדול.  ההיסטוריון הרומי קסיוס דיו העיד כי "580,000 איש נהרגו בהתקפות ובקרבות, ואילו את מספר המתים ברעב, במגיפה ובאש לא היה אפשר לברר". הטבח הגדול של הרומאים ביהודים מתואר גם במקורות חז"ל: "והיו [הרומאים] הורגין והולכין עד ששקע הסוס (=סוסי הלוחמים הרומאים) בדם עד חוטמו". העיר ירושלים הפכה, כמתוכנן, לעיר רומית אלילית, ועל חורבות בית המקדש נבנה מקדש לאל הרומי יופיטר. היישוב היהודי באזור יהודה נחרב,  ההנהגה היהודית עברה כולה לגליל, והרומאים שינו את שמה של יהודה מיודיאה - לסוריה-פלשתינה, ואחר כך - פלשתינה. בעקבות המרד גזר הקיסר הדריאנוס גזרות על היהודים - גזרות השמד של הרומאים - ואלו מנעו מן היהודים (באיומי מוות) לקיים מצוות רבות, ובהן מצוות הסמיכה ולימוד תורה והוראתה. ההרס והחורבן הביאו להתערערות המאזן הדמוגרפי בארץ ישראל, ולראשונה מאז ימי החשמונאים היה קיומו של הרוב היהודי בארץ ישראל בסכנה: נוסף על המספר העצום של היהודים שנהרגו במהלך המרד, גדל מספר היהודים - ובהם מנהיגים ותלמידי חכמים - שירדו מן הארץ בעקבות המשבר שאחרי המרד.

מרד בר כוכבא בתודעה ההיסטורית
מרד בר כוכבא כמעט שאינו נזכר בספרות חז"ל, ושתיקתם של המקורות בנושא זה אומרת דרשני.  נראה ששתיקה זו היא ביטוי לעמדת חכמים כלפי המרד - מלכתחילה או בדיעבד: יש הסבורים כי מלכתחילה לא זכה המרד בתמיכתם  של כל החכמים.  אחרים משערים כי מלכתחילה הייתה אמנם תמיכת רחבה של חכמים במרד, אך  בדיעבד, בעקבות כישלון המרד ותוצאותיו ההרסניות, נוכחו החכמים בטעותם וביקשו להדחיק פרשייה כאובה זו, ולכן לא עסקו בה. תנועת התחייה הלאומית החזירה בסוף המאה ה- 19 את מרד בר כוכבא לתודעה הלאומית: התנועה הציונית אימצה את מרד בר כוכבא כסמל להתקוממות לאומית ולגבורה של העם היהודי בארץ ישראל - "מופת של פריקת עול זרים בפרפור אחרון של עצמאות קצרה".  ובר כוכבא, מנהיג המרד ומפקדו, היה הגיבור שקרא לדרור וכל העם אהב אותו, כפי שכתב המשורר לוין קיפניס.

עוד ערכים בנושא - באתר זה:
• שמעון בר כוכבא
• ממצאים ממרד בר כוכבא


העשרה - קישורים

• שיחה בהנחיית יגאל ידין, מרד בר כוכבא ותוצאותיו - באתר דעת.
 
• מאמר של דוד פלוסר, מרד בר כוכבא ותוצאותיו - באתר דעת.

• מאמר של  בצלאל לנדוי, מלחמת בר כוכבא בראי הדורות - באתר דעת.

• מאמר של ליאו קדמן, מטבעות בר כוכבא - באתר דעת.

• מאמר של נסים מזוז על עשרת הרוגי מלכות וזיהוים על פי המדרשים השונים - באתר דעת.

• מוצגים ארכיאולוגיים מימי מרד בר כוכבא וירושלים כ"איליה קפיטולינה" - באתר מגדל דויד.

• תמונות ומידע על מערות המסתור של לוחמי בר כוכבא - באתר בית הספר צייטלין, תל אביב:

• דיון על היישוב היהודי בגליל בתקופת יבנה ובמרד בר כוכבא - באתר סנונית.

 

  

יש דעה הגורסת כי רבי עקיבא היה מיוזמי המרד, ודעה אחרת - כי הוא תמך בשמעון בר כוכבא אך לא עסק בארגון המרד. המקורות מעידים כי רבי עקיבא היה תומך נלהב במרד, ראה בבר כוכבא את המלך המשיח ואף היה נושא כליו (תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד הלכה ה; רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים, פרק יא הלכה ג).
המקורות הקיימים וכן השרידים הארכיאולוגיים אינם מאפשרים להגדיר במדויק את תחומי המרד. מרכזו היה ללא ספק ביהודה, ובמקורות חז"ל הוא נקרא לעתים "פולמוס יהודה". לא ברור אם ובאיזו מידה התפשט המרד גם לעבר הירדן המזרחי ולצפון הארץ, ומאחר שאין עדויות להתקוממות בגליל או בגולן מניחים שהיהודים שם לא השתתפו במרד בר כוכבא.
אהרון אופנהיימר ואוריאל רפפורט, מרד בר כוכבא - מחקרים חדשים, הוצאת יד בן צבי, תשמ"ח - 1988, דברי פתיחה (ללא ציון מס' עמוד).
למרד בר כוכבא ברומאים אין תיעוד של היסטוריון בן הזמן - בניגוד למרד הגדול ברומאים, שתועד בידי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) (משה דוד הר, "מלחמת בן כוסבה", בתוך: מנחם שטרן, עורך, ההיסטוריה של ארץ ישראל - התקופה הרומית ביזנטית, בית הוצאה כתר ויד בן צבי, תשנ"ח - 1988, עמ' 345).
האיסור של הדריאנוס על ברית המילה לא היה מכוון נגד היהודים דווקא, אלא היה הרחבה של האיסור הכללי על סירוס - איסור שהיה קיים באימפריה רומית מאז ימי הקיסר דומיטיאנוס (81 - 96 לספירה). ברית המילה הייתה נהוגה גם בקרב תושבים לא יהודים שחיו באימפריה הרומית, כגון שבטים ערביים וכוהנים מצריים.
רמזים לניסיונותיו של הדריאנוס להגיע להסכמה עם היהודים עולים גם מתוך המקורות, המספרים על שיחות בין הקיסר לחכמי ישראל, ובין הנציב הרומי טיניוס רופוס לרבי עקיבא. אחת הדוגמאות לאי הבנתו של הדריאנוס את הדת היהודית ואת המחויבות היהודית להלכה נוגעת לבית המקדש: בהנחה שבשלב כלשהו שקל הדריאנוס לשקם את ירושלים כעיר יהודית, הוא ציפה מן הסתם שהיהודים יזמינו אותו לטקס חנוכת המקדש ואף יבקשו מממנו להקריב בעצמו, כפי שנהג לעשות במקדשים אחרים בקיסרות הרומית. הדריאנוס לא ידע כי ההלכה אוסרת על שאינו יהודי להיכנס לתחום המקדש, ועל אחת כמה וכמה - להקריב קרבנות. ועוד בנושא: משה דוד הר, שם, עמ' 348 - 349, המביא עדות מחיבור בלטינית על תולדות הקיסרים ולפיו "בעת ההיא פתחו אף היהודים במלחמה על שום שנאסרו בהשחתת איבר ההולדה".
משה דוד הר, שם, עמ' 349.
AELIA CAPITOLINA - איליה- על שם משפחתו של הקיסר הדריאנוס; קפיטולינה - על שם האל היווני יופיטר קפיטולינוס.
תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד הלכה ה.
אהרן אופנהיימר, "מרד בר כוכבא - ייחודו ומחקרו", בתוך: אהרן אופנהיימר (עורך), מרד בר כוכבא - לקט מאמרים, מרכז זלמן שזר, תש"ם - 1980, עמ' 15. קביעה זו מבוססת על ההנחה כי למרות שתיקת המקורות היהודיים בכל הקשור למרד בר כוכבא, הייתה תמיכה של הנהגת החכמים במרד - לפחות בתחילתו.
תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד הלכה ה. במקורות הארץ-ישראליים (ובכלל זה בתלמוד הירושלמי) מופיע השם בית תר. הכתיב ביתר הוא השם המקוצר. היישוב שכן דרומית-מערבית לירושלים.
חוקרים מעלים את הסברה, שאלעזר הכוהן היה רבי אלעזר בן עזריה, שנזכר בהגדה של פסח כמי שישב עם רבי עקיבא (ואחרים) בבית מדרשו של רבי עקיבא בבני ברק "והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה".
אהרן אופנהיימר, שם, עמ' 16. לא כל החוקרים תמימי דעים עם הערכה זו: יש הסבורים שלוחמי בר כוכבא לא הצליחו לכבוש את ירושלים, אך בהעדר ראיות ברורות השאלה נותרת פתוחה (מ"ד הר, שם, עמ' 361).
מסכתות קטנות, מסכת אבות דרבי נתן, נוסח א פרק לח.
משה דוד הר, שם, עמ' 362 - 364.
תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד הלכה ה.
לפי המסורת, בתאריך ט' באב שנת 136 "נחרשה העיר", כלומר - נערך טקס סמלי שבו הפכה ירושלים לעיר רומית אלילית (תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד הלכה ה).
היישובים המרכזיים ביהודה לפני מרד בר כוכבא כללו את לוד, יריחו, גופנה, הרודיון ועין גדי - וכמובן את העיר ירושלים עצמה. כל היישובים האלה נפגעו במהלך המרד.
על אלו יש להוסיף את השבויים היהודים הרבים שנפלו בידי חייליו של הדריאנוס ונמכרו לעבדים. לפי אחת העדויות - נמכר שבוי יהודי במחיר של מנת אוכל יומית לסוס.
המקורות מציגים את עמדתו של רבי יוחנן בן תורתא, שהתנגד לזיהויו של בר כוכבא כמלך משיח, ואמר לרבי עקיבא: "עקיבה, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא" (תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד הלכה ה). בן תורתא התנגד לתפיסתו של רבי עקיבא, שראה בבר כוכבא את המלך המשיח, אך לא ברור אם הוא התנגד למרד עצמו או למנהיגותו הצבאית והמדינית של בר כוכבא.
יהושפט הרכבי, בתוקף המציאות- לקחים חינוכיים מירמיהו המרד הגדול ומרד בר כוכבא, הוצאת מכון ון ליר, תשמ"א - 1981, עמ' 58 - 59.

 

     מושגים והערות
  

 
לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: צור, יעל; קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.