דף הבית > אחאב בן עמרי
 
אחאב בן עמרי

אחאב בן עמרי מלך על ישראל במאה ה- 9 (874 - 852 לפני הספירה) במשך 22 שנה. אחאב נשא לאישה את איזבל בת אתבעל "מלך צידונים", ובהשפעתה התפשט בישראל פולחן הבעל האלילי. סיפור מלכותו של אחאב מוצג בספר מלכים א (טז 29-34; יז 1; יח; יט 1; כ; כא; כב) וקשור לאליהו הנביא, שהתנבא בתקופתו ועליו. אחאב ומלכותו מוצגים באור שלילי ביותר מראשיתם: "וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי ה' מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו". לא זו בלבד שהלך "בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט" אלא אף לקח לו לאישה את איזבל "וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ" (מלכים א, טז 30 - 31). עם זאת, מן ההמשך עולה דמות מורכבת שאינה שלילה מוחלטת: אף על פי שאחאב נגרר אחר אשתו הצידונית לעבודת הבעל, בנה בשומרון מקדש לבעל ולאשרה  והיה אחראי לעוולות מוסריות קשות  - הוא קיבל את מרותו של אליהו הנביא בסיפור נביאי הבעל, וחזר בתשובה בעקבות תוכחתו המוסרית של הנביא.  בהמשך דרש אחאב בה' לפני שיצא למלחמה ביהודה, ואף נתן לבניו שמות שהביעו את אמונתו בה' - אחזיהו ויהורם. מסיפורים אחרים בספר מלכים א (כ, כב 1 - 40) מכתובת שלמנאסר השלישי, מלך אשור, ומממצאים ארכיאולוגיים עולה כי אחאב היה מלך חזק, תקיף ומוכשר בניהול מדיניות חוץ ופנים, ובימיו נהנתה ממלכת ישראל מפריחה ושגשוג  - למעט  שנות הבצורת. אחאב שמר על יחסי שלום עם ממלכת יהודה, ולחיזוק הברית בין שתי הממלכות השיא את בתו עתליה ליורם בן יהושפט, מלך יהודה. נישואיו של אחאב לאיזבל חיזקו את הקשרים בין ממלכת ישראל לממלכת צור וזיכו את ישראל ביתרונות מסחריים וכלכליים ניכרים. אויבה היחיד של ממלכת ישראל בימי אחאב הייתה ארם.  שנות הבצורת החלישו את ממלכת ישראל, וארם ניצלה את שעת הכושר וכבשה חלקים ממנה. אחאב הוביל את ישראל לשלוש מלחמות נגד ארם. הוא נפל במלחמה השלישית, במערכה על רמות גלעד, ונקבר בשומרון.  אחאב נזכר כאמור בכתובת שלמנאסר השלישי מלך אשור,  ובה נאמר כי ל"אחאב הישראלי" היה צבא גדול מאוד – 2,000 רכב מלחמה ו- 10,000 רגלים.

 

 

 

 

בעל ואשרה: שני אלים כנעניים: בעל היה אל הסערה והגשם, ואשרה הייתה אלת הפריון .
עוולות אלו קשורת לפרשת נבות היזרעאלי - למשפט המבוים נגד נבות ולהאשמות השקר נגדו; לרציחתו של נבות היזרעאלי בידי אחאב ולהחלטתו של אחאב (בעידודה של איזבל אשתו) לרשת את כרמו של נבות. ועל כך צעק כנגדו אליהו הנביא: "כֹּה אָמַר ה': הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?!" (מלכים א, כא 19).
בעקבות תוכחת אליהו התחרט אחאב על מעשיו - קרע את בגדיו, לבש שק על בשרו וצם. ועל כך אמר ה' לאליהו: "הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי" (שם, 27 - 28).
במקרא נזכרים "בית השן" (מלכים א, כב 39) ו"היכל" ביזרעאל (כא 1-2); ובחפירות ארכיאולוגיות בשמרון נחשפו חומות, בנייני פאר, וקרמיקה נאה.
במשך כל מלכות אחאב הייתה מואב - שנכבשה בידי עמרי - כפופה לישראל, ורק אחרי מותו "פשעה" בה (מלכים א, א 1).
אחרי מותו ליקקו הכלבים את דמו, כהתגשמות נבואת אליהו על עונשו של אחאב עקב חטאיו המוסריים כלפי נבות היזרעאלי (מלכים א, כא 19).
הכתובת עוסקת במלחמה של ברית מלכי סוריה (ארם דמשק, חמת וישראל) בממלכת אשור, והכתובת מציינת כי מבין שלושת בעלי הברית - לאחאב היה הצבא הגדול ביותר.

 

     מושגים והערות
  

 
לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: פיליפ, טריה (ד"ר); קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.