דף הבית > קריאת התורה
 
קריאת התורה

הקריאה בתורה - בחמישה חומשי תורה - במעמד העם, בציבור, נזכרת לראשונה בתורה עצמה: בספר דברים מסופר כי משה הפקיד את התורה שבכתב בידי הכוהנים וציווה עליהם: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ... תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם" (דברים לא 10 - 12). בראשית ימי הבית השני הנהיג עזרא הסופר את הקריאה בתורה בציבור: "וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַיִּקְרָא בוֹ ... עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם" (נחמיה ח 1 - 3). לפי המסורת, הנהיג משה את קריאת התורה בשבתות, בימים טובים (חגים), בראשי חודשים, ובימי חול המועד (של סוכות  ופסח). ועזרא הסופר הוסיף את הקריאה בימי שני וחמישי ובתפילת מנחה של שבת.  
התורה מחולקת ל- 54 פרשות הכוללות את כל חמשת החומשים, ובכל שבת, בתפילת שחרית, קוראים בדרך כלל פרשה אחת, כך שקריאת התורה כולה נשלמת תוך שנה אחת: היא מתחילה בשבת שאחרי שמחת תורה ומסתיימת בשמחת תורה כעבור שנה.   בתפילת מנחה של שבת וכן בתפילת שחרית של ימי שני וחמישי קוראים את תחילת הפרשה שתיקרא במלואה בשבת שלאחר מכן.  נוסף על הקריאה בפרשת השבוע, יש קריאה מיוחדת בתורה לחגים, לימי חול המועד, לראש חודש, לחנוכה, לפורים וכן ליום העצמאות.
לפי ההלכה, הקריאה בתורה בבית הכנסת נעשית בנוכחות עשרה גברים לפחות (מניין) מתוך מגילה של קלף, הכוללת את כל חמשת חומשי התורה. הקריאה בתורה חייבת להיות מדויקת ונכונה, לפי כללי הדקדוק והמסורה  וטעמי המקרא, ולפיכך נוהגים להפקיד את הקריאה בתורה בידי קורא מומחה - בעל קריאה (או: בעל קורא). במהלך הקריאה מזמינים - מעלים לתורה - אנשים מן המתפללים, שלעתים גם קוראים קטע מתוך הפרשה.
בקהילות לא אורתודוקסיות מתקיימת תפילה מעורבת ושוויונית, ללא הפרדה בין נשים לגברים, כאשר הנשים ממלאים את כל התפקידים, ובכלל זה גם עולות לתורה וקוראות בה.

 

  

תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ד הלכה א.
וזאת לפי מנהג בבל הקדום. לפי מנהג ארץ ישראל הקדום היו מסיימים את התורה אחת לשלוש או שלוש וחצי שנים.
פרט לשבתות שבהן חל אחד החגים - כגון ראש השנה או פסח. ויש שנים שבהן מצרפים שתי פרשות יחד, כדי לסיים את קריאת כל התורה במועדה.
בקריאה בתורה של תפילת מנחה בשבת, וכן בימי שני וחמישי, בימי תענית, בחנוכה ופורים - עולים לתורה שלושה אנשים. בראש חודש ובימי חול המועד - ארבעה; בחגים (ימים טובים) - עולים לתורה חמישה אנשים ועוד אחד לקטע המסיים את הקריאה בתורה - מפטיר; ביום הכיפורים - שישה אנשים ועוד אחד לקטע המסיים, מפטיר; ובשבת - שבעה אנשים ועוד אחד למפטיר.
ידוע כי בתקופת המשנה נשים היו עולות לתורה: "הכול עולין למניין שבעה (=שבעת העולים לתורה בשבת), אפילו אישה" (תוספתא, מסכת מגילה, פרק ג הלכה יא), וכך גם בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף כג עמ' א). באותה תקופה - מי שעלה לתורה לעתים נהג לקרוא גם קטע מן הפרשה (ובכלל זה נשים). אך מנהג זה התבטל, ונשים הפסיקו לעלות לתורה (ולקרוא בה) "מפני כבוד הציבור" (תלמוד בבלי, שם), כדי שלא להביא לידי מסקנה (מוטעית) שאין די גברים המסוגלים לעלות לתורה (ולקרוא בה).

 

     מושגים והערות
  

 
לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: פיליפ, טריה (ד"ר); קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.