דף הבית > לוח השנה העברי
 
לוח השנה העברי
תקציר  יום, חודש ושנה  שנת שמש ושנת ירח  הלוח העברי הקדום  הלוח העברי והשנה החקלאית  שנה מעוברת  העשרה - קישורים  

תקציר
לוח השנה העברי הקדום הנזכר בתורה חילק את הזמן ליחידותיו - יממה, חודש, שנה ושבוע. בלוח זה היו שנים עשר חודשים שצוינו במספרים סידוריים  - מן החודש הראשון (ניסן)  ועד החודש השנים עשר (אדר). עם זאת, התהליך שעל פיו נקבעה חלוקת השנה לחודשים אינו נזכר בתורה - אלא במשנה ובמקורות אחרים מימי חז"ל. בתקופת הבית השני ובתקופת הַמִשְׁנָה לא היה לוח קבוע, ותחילתו של כל חודש ומשכו נקבעו לפי מולד הירח בתהליך שנקרא קידוש החודש. ראשיתו של לוח השנה העברי הקבוע - במאה ה-4 לספירה. לוח זה כלל גם את עיבור השנים והיה הבסיס ללוח העברי הנהוג בימינו, ובו 12 חודשים. לוח השנה העתיק ביותר שהתגלה בארץ ישראל הוא לוח גזר, שנכתב בעברית עתיקה לפני כ-3,000 שנה. בימינו, במדינת ישראל, נשחק מעמדו של הלוח העברי, ואפילו שנת הלימודים במערכת החינוך נקבעת על פי הלוח הכללי (1 בספטמבר).

יום, חודש ושנה
כבר בתקופות קדומות כללה מדידת הזמן שלוש יחידות - יום (יממה),  חודש ושנה. יחידות זמן אלו מתבססות על שלוש תופעות טבע: על הסיבוב של כדור הארץ על צירו, על התנועה של הירח סביב כדור הארץ, ועל התנועה של כדור הארץ סביב השמש. היום (היממה) הוא מֶשֶׁךְ הזמן שבו כדור הארץ עושה סיבוב אחד שלם על צירו; בלוח העברי היום מתחיל בערב, עם השקיעה. החודש ("יֶרַח" בעברית מקראית)  - הוא מֶשֶׁךְ הזמן שבו הירח מקיף את כדור הארץ, בערך 29.5 ימים; בלוח העברי - זהו הזמן שבין מולד אחד של הירח למולד הבא שלו.  השנה, שנת השמש, היא מֶשֶׁךְ הזמן שבו מקיף כדור הארץ את השמש. הקפה זו נמשכת כ-365 ימים ורבע. בלוח השנה העברי יש חשיבות הלכתית לשלוש יחידות הזמן: משך היום וחלוקתו קובעים את זמני התפילות, את זמני כניסת השבת וצאתה, ועוד. לחודש משמעות רבה בלוח העברי: מולד הלבנה, הירח, קובע את מספר הימים בחודש ואת תאריכי החגים והמועדים. שנת השמש מגדירה את עונות השנה, ומכאן חשיבותה בקביעת החגים הקשורים לעונות השנה ולעבודות החקלאיות.

שנת שמש ושנת ירח
קביעת השנה מבוססת על תופעות טבע הקשורות לשני "המאורות הגדולים" - השמש והירח.  ולכן אפשר לקבוע את לוח השנה או לפי השמש או לפי הירח - או לפי שניהם גם יחד.
שנת השמש מבוססת על משך הזמן שבו כדור הארץ מקיף את השמש (בערך 365 ימים).
שנת הירח מבוססת על החודש - על משך הזמן שבו הירח מקיף את כדור הארץ (בערך 29.5 ימים).
ויש שיטה שלישית - שנה שמשית-ירחית: כזה הוא הלוח העברי, המבוסס על השילוב של שנת שמש ושנת ירח. הלוח העברי מחולק ל-12 חודשים, מקצתם מלאים (30 ימים), ומקצתם חסרים (29 ימים). כל חודש נקבע לפי תנועת הירח, אך מחזור השנה מבוסס על שנת שמש, על תנועת כדור הארץ סביב השמש, הקובעת את עונות השנה. במסורת היהודית קיים קשר הדוק בין חודשי השנה ובין עונות השנה, ולכן לוח השנה העברי מבוסס גם על שנת ירח - וגם על שנת שמש.

הלוח העברי הקדום
הלוח הקדום הנזכר בתורה שונה מן הלוח שבימינו גם בשמות החודשים - וגם בסדר שלהם. על פי הלוח הקדום, לא היו לחודשים שמות, אלא רק מספרים: החודש הראשון, החודש השני, החודש השלישי וכן הלאה.  על פי לוח קדום זה, החודש הראשון בשנה היה חודש האביב (ניסן): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב 2),  ולפיכך חג הפסח - ולא ראש השנה - היה החג הראשון בשנה. החודש האחרון לפי מניין החודשים הקדום היה חודש אדר - ולא אלול.  לפי לוח זה נזכרים גם ימי הזיכרון והצומות שבמקרא במספרם הסידורי של החודשים - לדוגמה: צום הרביעי - י"ז בתמוז, צום החמישי - תשעה באב, צום העשירי - עשרה בטבת (זכריה ז 19).
ראשיתו של לוח השנה העברי הקבוע - במאה ה-4 לספירה, על רקע נסיבות היסטוריות, אך גם כשלב בהתפתחות המדע, שבה חישוב מראש ובכתב החליף את הטֶקֶס של קביעת ראש חודש בעל פה לפי עדי ראייה. 

הלוח העברי והשנה החקלאית
בלוח העברי יש שלושה חגים (שלוש רגלים)  - חג הפסח, חג השבועות  וחג הסוכות - שכל אחד מהם קשור לעונה חקלאית מסוימת. לפי הציווי במקרא יש לחגוג את חג הפסח בחודש האביב: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (דברים טז 1). ולמחרת החג הראשון - ביום הראשון של חול המועד - היו קוצרים את העומר, הוא קציר השעורים הראשון. חג השבועות במקרא הוא חג הקציר, קציר החיטים, וחג הביכורים: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד 22). ואילו חג הסוכות מסיים את השנה החקלאית, ומכאן שמו הנוסף - חג האסיף: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים  בְּאָסְפְּךָ [את היבול]  מִגָּרְנְךָ (=מן הגורן שלך) וּמִיִּקְבֶךָ (=מן היקב שלך)" (דברים טז 13). כדי שחג הפסח יהיה תמיד בעונת האביב (קציר העומר), וחג השבועות - בעונת הקציר (קציר החיטים), וחג הסוכות - בעונת האסיף, יש צורך לעַבֵּר את השנים: להוסיף חודש ללוח השנה אחת לשנתיים או לשלוש שנים.

שנה מעוברת
שנה מעוברת נועדה להתאים את שנת הירח לשנת השמש, כדי להבטיח כי החגים אכן יחולו במועדם לפי עונות השנה. הלוח העברי הוא, כאמור, לוח שמשי-ירחי: חודשי השנה בלוח העברי נקבעים לפי הירח, אבל מחזור השנה מבוסס על שנת השמש, הקובעת את עונות השנה ואת המחזור של שנה חקלאית. וכאן מתעוררת הבעיה של חוסר התאמה בין השניים: בשנת ירח - 354 ימים, ואילו בשנת שמש - 365 ורבע ימים. בכל שנה נוצר הפרש של 11 יום בין שנת הירח לשנת השמש, כעבור שנתיים - ההפרש הוא 22 יום, וכעבור שלוש שנים - ההפרש הוא 33 יום. הפרש זה בין שנת הירח לשנת השמש הולך וגדל, ובסופו של דבר הוא עלול לשבש את הקשר בין התאריך, שנקבע לפי החודש (והירח) - ובין העונה החקלאית, שנקבעת לפי השמש. לפיכך קבעו חכמים את העיקרון של עיבור השנים - הוספת עוד חודש (חודש 13). החודש הנוסף בא אחרי חודש אדר, שהוא האחרון בחודשי השנה על פי מניין החודשים הקדום, ועיבורו מבטיח כי ניסן וחג הפסח אכן יחולו בעונת האביב, בקציר העומר הראשון.  שיטת עיבור השנים - "סוד העיבור" - הוגדרה בלוח העברי הראשון שקבע הלל השני, נשיא הסנהדרין, באמצע המאה ה-4 לספירה, בשנת 360 (בערך). שיטת העיבור מבוססת על מחזור של 19 שנה, שבמהלכו יש 7 שנים מעוברות לפי הסדר הזה: שנה 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19. שיטה זו מבטיחה התאמה מלאה בין שנת הירח לשנת השמש, ומשמשת אותנו עד עצם היום הזה, יותר מ- 1,600 שנה.


העשרה - קישורים

• תוכנת קלוח המציגה את הלוח העברי והכללי, לא רק בימינו - אלא גם לפני אלפיים שנה ובעוד אלפי שנים, ובה פרטים על זמנים במהלך היום, לפי הלוח העברי (עלות השחר, חצות היום, שקיעה, חצות הלילה, זמני תפילה) ועוד- באתר Kaluach.

• נוסחה להמרת תאריך בלוח העברי ללוח הכללי - ולהיפך, באתר שורש.

• מאמר של הרב שי פירון, "בואו נשתמש בלוח העברי" - באתר כיפה.

• מאמר של יהודה אינזברג על לוח השנה, ובו הסברים על חישוב אורך החודשים והשנים המעוברות - באתר דעת.

• מאמר של הרב ד"ר עמנואל יעקובוביץ על השינויים בלוח העולמי (האזרחי) וסכנתם ליהדות - באתר דעת.

• על מנהגי ראש חודש בעדות ישראל ממזרח וממערב  - באתר דעת.

 

 

 

שמות החודשים בלוח העברי של ימינו הם חידוש מתקופת הבית השני, ומקורם בבבל.
לפי מניין החודשים הקדום, חל ראש השנה בחודש השביעי: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג 24). וכן: "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט 1).
עם זאת, בישיבות לסוגיהן, ובכלל זה בישיבות הסדר ובמכינות קדם-צבאיות, השנה נפתחת ומסתיימת לפי הלוח העברי: היא מתחילה בראש חודש אלול ומסתיימת בערב תשעה באב.
היום (היממה) - הוא מֶֹשֶך הזמן שבו כדור הארץ עושה סיבוב שלם על צירו. בלוח העברי היום מתחיל בערב, עם השקיעה.למילה "יום" יש גם משמעות של יממה (24 שעות) - וגם משמעות של ההפך מלילה, כלומר: החלק של היממה שיש בו אור שמש.
המילה "חודש" בלשון המקרא מציינת את הירח, את פרק הזמן שהוא מגדיר בסיבובו סביב כדור הארץ, וגם את היום הראשון בחודש - הוא ראש חודש.
מולד הירח מציין את תחילת החודש, שבו הירח כאילו נולד, וצורתו כצורת חרמש דק מאוד. עד אמצע החודש הירח הולך ומתמלא - ואז, בדיוק באמצע החודש, הוא נראה בשלמותו. מאותו רגע, מאמצע החודש, ועד סופו - הירח הולך ומתמעט: מעיגול מלא הוא קָטֵן והולך בעין המסתכל, עד שהוא נראה כחרמש דק מאוד. ובתחילת החודש הבא, הוא כאילו נולד מחדש. יש המבחינים בין מולד הירח - הזמן שבו הוא נמצא בקו ישר בין השמש לכדור הארץ - ובין הזמן שבו נראה הירח, כ- 18 שעות אחרי המולד.
המילה "יֶרַח" בלשון המקרא משמעה חודש, שהוא פרק הזמן הנקבע על פי תנועת היָרֵחַ.
לוח השנה הכללי (הנוצרי, הגרגוריאני) מבוסס על שנת השמש, שיש בה 365 או 366 ימים, מחולקים ל-12 חודשים שווים כמעט. זהו לוח שמשי, שבו עונות השנה קבועות, וקביעת החודשים אינה קשורה לתנועת הירח. לוח השנה המוסלמי מבוסס רק על שנת ירח ועל תנועת הירח. בלוח המוסלמי 12 חודשים המצטרפים לשנה - ובה בערך 354 ימים. אך שנה זו אינה קשורה כלל לתנועת כדור הארץ סביב השמש, ולכן אין קשר בין החודשים לעונות השנה. וכך, לדוגמה, חודש הרמדאן, חודש הצום של המוסלמים, חל לפעמים בקיץ - ולפעמים בחורף.
עם זאת, במקרא נזכרים כמה מן החודשים גם בשמותיהם: חודש האביב, יֶרַח (=חודש) זיו, יֶרַח האיתנים, יֶרַח בול (=יבול, תבואה) - שמות הקשורים לעונות השנה.
וכך דרשו חז"ל כך: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם": הראה לו (=ה' למשה) הירח בלילה ואמר לו: כזה אתם רואים - וקובעים כן הלכה לדורות. ולימד להם מולד לבנה ואמר להם: עד עכשיו אני הייתי מְעַבֵּר את השנים - הרי כבר מסרתי לכם, מעכשיו התחילו למנות" (מדרש תנחומא, פרשת בא סימן ו).
במגילת אסתר נזכרים החודשים גם לפי סדרם בלוח הקדום וגם לפי שמותיהם. ובהתאם לכך נאמר במגילה: "...לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר…" (אסתר ג 13).
עם זאת, בספרי המקרא מתקופת הבית השני, כגון ספר זכריה ומגילת אסתר, נזכרים החודשים גם במספרם הסידורי לפי הלוח הקדום - וגם בשמותיהם כפי שהגיעו מבבל ומשמשים אותנו עד היום.
ארץ ישראל הייתה באותה תקופה תחת השלטון הביזנטי (הנוצרי), ויש טענה כי השלטון אסר על היהודים לקדש את החודש לפי עדי ראייה. הלוח העברי הראשון נקבע באמצע המאה ה-4 לספירה, בימיו של הלל השני, נשיא הסנהדרין (יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ה - 1995,עמ' 34).
אביב - במקרא: תבואה לפני סיום הבשלתה, כשהגרעינים עדיין רכים. חודש האביב: החודש שבו התבואה עומדת לקראת הבשלתה. למחרת היום הראשון של חג הפסח קוצרים את העומר - מן השעורים המבשילות ראשונה מכל סוגי התבואה.

 

     מושגים והערות
  

 
לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.