דף הבית > צדיק
 
צדיק

אחת ממידות האל המודגשות במקרא היא צדיקותו: "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב 4). לצדיקות האל היבט מוסרי ומשפטי של יושר - כהיפוך של עוול ורשע, ובאופן כללי מציין הביטוי את טובו וחסדו של ה'.  "צדיקו של עולם", "צדיק עולמים" הם שני כינויי כבוד לה' הנזכרים בספרות היהודית של ימי הביניים. לפי התפיסה היהודית, מידותיו של ה' משמשות דגם למידותיו הרצויות של האדם: "מה הוא רחום וחנון - אף אתה רחום וחנון"  - ומכאן התואר צדיק לאדם שניחן בשלמות מוסרית ודתית, אשר "ְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" וגם "בחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר לַעֲשׂוֹת אֱמֶת" (יחזקאל יח 5, 9).   בפתיחת ספר תהלים מתואר הצדיק כתלמיד חכם הלומד תורה והוגה בה "יוֹמָם וָלָיְלָה", ולפיכך דומה לעץ "שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ" (תהלים א 2 - 3). העץ הגבוה, מרובה ענפים ועלווה ומניב פירות, מופיע בספר תהלים כדימוי לצדיק: כך הדקל, המניב פרי מתוק (תמר), וכך גם ארז הלבנון: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח,כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" (צב 13). בספר משלי יש כ-30 פסוקים המתארים את הצדיק ואת גורלו, כגון: לֹא יַרְעִיב ה' נֶפֶשׁ צַדִּיק" (י 3), "פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה" (י 31), "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק" (יג 5), "יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים" (כט 7).  היפוכו של הצדיק הוא הרשע, המתואר לעתים כמי שרודף את הצדיק (תהלים לז 12), אך בסופו של דבר בא על עונשו (ישעיהו ג 10 - 11)ֹ. גורל הצדיק והרשע הם נושא רווח במקרא ובספרות החכמה, והתפיסה המקובלת גורסת כי ה' גומל טוב לצדיק ומעניש את הרשע. אך בשני ספרים - איוב וקהלת - נשמעים גם קולות ספקניים: ספר קהלת מצביע על השרירותיות בהתנהלות העולם  - "יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ" (ז 15) - ומטיל ספק ביכולתו של האדם להגיע למעלת צדיק, שהרי "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (ז 20). ומכאן המלצתו: "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה" (ז 16 - 20).  ספר איוב עוסק בסוגיה של הצדיק הסובל, שגורלו הטוב התהפך עליו לרעה ללא כל הסבר, והוא איבד את ילדיו, רכושו ובריאותו. הספר מציג את מצבו של איוב - צדיק ורע לו - כניסיון ולא כעונש, ולאחר שאיוב עמד בניסיון - חזרו חייו לתקנם, והוא אף זכה לפיצוי על סבלו (איוב מב 12 - 17). 
כבר בספר בראשית מופיע הרעיון, שהעולם מתקיים בזכותם של צדיקים, כפי שעולה מסיפור המבול והצלתו של נח - "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" (בראשית ו 9) וכן מן הסנגוריה של אברהם על סדום: ה' הבטיח לאברהם להציל את סדום מן הכיליון גם אם יימצאו בה רק עשרה צדיקים.
לפי תפיסת חז"ל - המעוגנת במקרא - יש לצדיק תפקיד מרכזי בקיום העולם,  ומכאן הקביעה של חז"ל "אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו".  ומכיוון שמלאי הצדיקים מוגבל ומספרם מועט - ה' שותל כמה מהם "בכל דור ודור".  השפעתו של הצדיק על העולם ניכרת כבר ברגע לידתו - ומיד עם מותו: "צדיק בא לעולם - טובה באה לעולם. צדיק נפטר מן העולם - רעה באה לעולם." 
בספרות חז"ל נזכר לראשונה המושג של ל"ו (36) צדיקים,  ומכאן התפתחה המסורת שהעולם ממשיך להתקיים בזכות ל"ו צדיקים נסתרים - בדרך כלל אנשים פשוטים, בעלי מלאכה, שאינם מצטיינים בלימוד תורה אלא במעשיהם הטובים ובהתגייסותם המתמדת לעזרת כל דל ונזקק. חז"ל הדגישו את חשיבות מעשיהם של הצדיקים, ה"אומרים מעט ועושים הרבה."  ושיבחו את אמינותם: "הן שלהם - הן, ולאו שלהם - לאו."   חז"ל קבעו שכאשר העולם נוהג כתקנו, טוב לצדיק - ורע לרשע, אך מציאות החיים מעלה את השאלה המטרידה: "מפני מה יש צדיק ורע לו - ורשע וטוב לו?" בתשובתם ניסו להסביר את המציאות המורכבת באמצעות דירוג המושג צדיק: "צדיק וטוב לו" - הוא הצדיק האולטימטיבי, המוחלט. צדיק ורע לו - הוא זה שאינו צדיק מוחלט (אך גם אינו רשע מוחלט).  
הצדיק בחסידות הוא המנהיג, הרבי.

עוד ערכים בנושא - באתר זה:
• צדקה
• הצדיק בחסידות

 

 

כך לדוגמה בדברי פרעה: "ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים" (שמות ט 27), וכך בתיאור האל כשופט:"כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק" (תהלים ט 5). על טובו של ה': "הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ" (תהלים צז 6). צידוק הדין שנהוגים לומר בבית הקברות קשור גם הוא לצדיקותו של האל.
מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת בשלח, פרשה ג.
בספר יחזקאל יח 5 - 9 יש תיאור מפורט של התנהגות הצדיק על שני היבטיה: יחסיו עם בני האדם ושמירה על מצוות ה'. הצדיק לפי תיאור זה עושה משפט וצדקה, שומר על חוקי ה' ומצוותיו, מתרחק מכל עבודה זרה או ניאוף ודואג לחלשים בחברה: "לַחְמוֹ לְרָעֵב יִתֵּן וְעֵירֹם יְכַסֶּה בָּגֶד. בַּנֶּשֶׁךְ לֹא יִתֵּן וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח מֵעָוֶל יָשִׁיב יָדוֹ מִשְׁפַּט אֱמֶת יַעֲשֶׂה בֵּין אִישׁ לְאִישׁ."
הפסוק "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ" (משלי יב 10) מתאר את יחסו המתחשב והרחום של הצדיק אל בעלי החיים, ואולם בלשון ימינו משמש הפסוק בהסתייגות מחויכת לציון אדם המכיר יפה את רחשי לבו של הזולת...
חז"ל ראו באמירה זו לא קביעה כללית על צדיקותו האפשרית של האדם - אלא קביעה יחסית לגבי צדיקות האדם בהשוואה לצדיקות האל.
לפי אחת הדעות בתלמוד, העולם עומד "על עמוד אחד - וצדיק שמו, שנאמר: 'וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם' (משלי י 25)" (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף יב עמ' א). צדיק יסוד עולם - הוא כינוי שמוסיפים לשמו של אדם שנודע בצדיקותו.
הרעיון של מחזוריות הצדיק - "עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק - הוא מזריח שמשו של צדיק חברו" - מבוסס על פסוק המתאר את המחזוריות בטבע: "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א 5). והמדרש מביא דוגמאות, ובהן: רבקה - שהחליפה את שרה ונולדה עוד בחייה; יהושע - שצמח כמנהיג עוד בחייו של משה; רבי יהודה הנשיא - שנולד ביום שבו מת רבי עקיבא (מדרש בראשית רבה, פרשה נח).
תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף לח עמ' ב.
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קיג עמ' ב. וכן: "צדיק אבד - דורו אבד" (שם, מסכת מגילה, דף טו עמ' א).
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צז עמ' ב (המקור בארמית).
תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פז עמ' א. ואילו על הרשעים אמרו את ההפך:"רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים."
מדרש רות רבה, פרשה ז, סימן ו.
תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז עמ' א. ועל פי עיקרון זה, הם מסבירים כי "רשע - וטוב לו" אינו בעצם רשע מוחלט.

 

     מושגים והערות
  

 
לגרסת טקסט והדפסה
 
 
כתיבה: פיליפ, טריה (ד"ר); קם, מתיה
 
  © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית

החומר במאגר זה מיועד לשימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים - לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר בלי הסכמה מראש בכתב של בעלי זכויות היוצרים המופיעים בתחתית כל פריט.